לחם תירס (אומנומנום*)

מעלה את המתכון הזה לבקשת הקהל - הפעם בליווי קצת נוסטלגיה.
סיפרתי לכם פעם על נגה?
נגה הייתה מבשלת לסדנאות בתובל פעם-פעם כשאני עוד הייתי סטודנטית פעורה למקרא בירושלים. רצה הגורל והתחלתי לעבוד איתה אחת לכמה חודשים - לחתוך ירקות, לשטוף כלים וכאלה. יום אחד היא אמרה לי שבסוף השנה הזאת הם עוזבים את הארץ, ואם אני רוצה אני יכולה פשוט להמשיך מה שהיא עושה - היא נתנה לי את מספרי הטלפון של מעט הלקוחות הקבועים, את קובץ האקסל הנהדר עם המתכונים וחישובי הכמויות, קופסא גדולה עם המון תבלינים, ואת ברכתה.
אי אפשר היה לדעת אז מה יצא מזה לימים.
אני ממש מרגישה שקיבלתי ממנה אפון פלא, ואפילו לא הייתי צריכה להקריב פרה בשביל זה.
בכל מקרה, המתכון הזה ללחם תירס הוא של נגה, אף שהכנתי אותו כל כך הרבה פעמים ואני זוכרת אותו בעל פה, ואני מקווה שהיא מרשה לי לחשוף אותו.
(ואגלה לכם סוד - כמעט כל העוגות שאני מכינה גם הן לפי המתכון הבסיסי של נגה לעוגה בחושה, אבל זה לפעם אחרת.)

מצרכים:
50 גרם חמאה מומסת
2 ביצים
1 כוסות חלב (או יוגורט, אבל חלב עדיף)
רבע (וקצת) כוס סוכר

1 כוס קמח לבן
1 כוס קמח תירס
1 שקית אבקת אפיה (2 כפיות)
חצי כפית מלח


מחממים תנור ל-180 מעלות. מערבבים את הרטובים והסוכר בקערה אחת ואת היבשים בקערה נפרדת, משמנים תבנית אינגליש קייק או תבנית פיירקס מלבנית בינונית (תלוי אם רוצים בצורת כיכר או שטוח), מערבבים את הרטוב והיבש ומיד מוזגים לתבני(ו)ת ואופים כ-20-25 דקות (לפי גובה הלחם) עד שדוקרים עם קיסם והוא יוצא נקי.

לחם תירס אפוי באינגליש-קייק.

לגיוון אפשר לפזר למעלה לפני האפיה פטה מגורדת, פלפל קלוי, תרד, פרוסות עגבניה ובצל או כל העולה על דמיונכם.
אני אוהבת להגיש עם זה חמאה, גוואקמולי וממרח זיתים לצד מרק עגבניות או צ'ילי צמחוני.

דיסקליימר: בעיני הלחם הזה טעים אך ורק כשהוא טרי. יש כאלה שמוכנים לאכול אותו אחרי יום, אבל אני לא.

בתאבון :)


*למי שלא בקיא בשפת האינטרנטים: אומנומנום זה מה שאומרים כשאוכלים משהו טעים (או כשחושבים על לאכול אותו)

מוסקה טבעונית עם סויה וחלב קוקוס

לפני שמתחילים אני חייבת להגיד את זה: גם אני שונאת שבבי סויה/פתיתי סויה/סויה צ'אנקס/חלבון סויה מוקשה או איך שלא קוראים לדבר הזה! ובכל זאת המתכון הבא מכיל אותו, ובכל זאת הוא טעים אש. אפשר להשתמש במקום באורז מלא עגול או בורגול עבה (מוכנים כמובן), אבל הצמיגיות של הסויה דווקא די מנצחת כאן. צריך פשוט לבשל אותם עד בוש כדי להוציא מהם את טעם הלוואי, ואח"כ לסחוט ממש טוב ולטגן אותם עם דברים טעימים.
כמו כן אני חייבת להזהיר שזה מתכון רב שלבי שמלכלך יחסית הרבה כלים, אבל שווה את זה, וזו בהחלט אחת המנות הטבעוניות שקונות את לבם של קרניבורים (גם כשמכינים עם דגנים במקום סויה), ככה שנראה לי שתצליחו לגייס את הסועדים לשטוף אותם.
הפעם אני לא זוכרת איך המתכון הזה נוצר, אז במקום גיבוב השטויות הרגיל שלי קבלו שיר על חצילים עם קליפ ממש חמוד של להקה לבנונית מעולה (או בעצם שיר-על-לשיר-על-חצילים אם הבנתי נכון):
http://www.youtube.com/watch?v=5vvr7KXAfck

חומרים לתבנית גדולה:
3-4 חצילים חמודים
2-3 בצלים קצוצים דק
3-4 שיני שום
כ-250 גר' שבבי סויה
1 חבילה קטנה של רסק עגבניות
חצי צרור נענע קצוצה (אופציונלי)
עלי דפנה, קינמון
כמון, מלח, פלפל
1 פחית חלב קוקוס
2 כפות גדושות של קורנפלור

הכנה:
פורסים חצילים לאורך לפרוסות בעובי ס"מ, מושחים אותן בשמן ואופים בחום גבוה כ-15-20 דקות עד שמתרככות אבל לא מתפרקות.
בינתיים מרתיחים סיר עם המון מים, ומבשלים בו כחצי שעה את פתיתי הסויה עם מלח, עלי דפנה כמון וקינמון. אחרי חצי שעה מסננים, מוציאים את עלי הדפנה, וסוחטים היטב להוצאת הנוזלים.
מטגנים בכמות נדיבה של שמן את הבצל עד הזהבה, מוסיפים לו הרבה שום, את הסויה הסחוטה ועוד קצת כמון וקינמון ומלח אם צריך, (אם יש לכם ביצים [או ביציות, או ביצי חופש, או תחליף ביצה צמחי] - שימו רבע כפית קפה נחלה. אבל לא שמעתם את זה ממני.) ורסק עגבניות, ולבסוף את הנענע.
כשאני מכינה את זה עם אורז או בורגול במקום הסויה (קורה לפעמים) אני מוסיפה קצת קוקוס טחון.
בסיר קטן מחממים את חלב הקוקוס, ובחצי כוס מים קרים מערבבים את הקורנפלור. ממש לפני שהקוקוס רותח מוסיפים את המים עם הקורנפלור בזרם דק ובוחשים כל הזמן.
קיצור דרך לעצלנים/ממהרים: מערבבים את הקורנפלור ישר עם החלב קוקוס. כמו שהמורה שלי למתמטיקה הייתה אומרת כששאלו משהו בסגנון של אם אפשר להשתמש במשפט פיתגורס בתרגילי טריגו: 'זה חוקי, אבל זה לא תרבותי'.
מרצפים את התבנית בשכבה של פרוסות חציל, עליה את מילוי הסויה ועליה עוד שכבה של חצילים, ועל הכל מוזגים את חלב הקוקוס עם הקורנפלור ומוודאים שיחלחל פנימה.
מכניסים לתנור לכ-20-30 דקות. אפשר לקראת סוף האפיה לפזר למעלה שמרי בירה, אבל תבדקו לפני שאין צ'קלקות בחוץ כי זו ממש שחיתות.
כמו לכל פשטידה כדאי לתת לה קצת זמן להתייצב ואז לחתוך ולחמם שוב להגשה.

בתאבון!
כמו תמיד, אשמח לענות על שאלות ולשמוע איך יצא אם שכללתם או שיניתם :)

פנקייק קמח חומוס מלוח/מתוק - הכוכב הראשי בתפריט החדש שלי

לא זוכרת אם סיפרתי לכם כבר, אבל אני בד"כ בקושי מבשלת לעצמי. אני צריכה אורחים או שותפים או חברים בשביל שיהיה לי תירוץ להכין משהו מושקע. יכולתי להעביר ימים שלמים בתזונה שמורכבת מלחם מלא עם כל מיני דברים - טחינה וירקות, אבוקדו, פסטו, גבינה, חביתה, פסטרמה, חמאה, ריבה, חמאת בוטנים, שוקולד או אפילו מיונז בלי כלום. תזונה מאוזנת, לא?

ניסיתי למצוא לחם שיתאים לתנאים החדשים שלי, ובחנות הטבע הקרובה לביתי הכיכר היחידה שמצאתי הייתה קטנטנה יקרה ובעלת תכונות סלעיות. כן, אני מכירה אנשים שחיים בלי לאכול שום סוג של לחם או פיתה, או שמסתפקים בפריכיות, אבל לא אני. חשבתי על זה שפנקייקס לא מתוקים יכולים להיות מבחינתי תחליף פיתה מספק, ומאד מהיר וקל להכנה. בחרתי בקמח חומוס כי נראה לי שהוא משביע ליותר זמן, ולפי שיטת אטקינס אפשר לשלב אותו עם שומנים, אבל בעיקר בגלל שהוא ממש טעים לי.
ההוכחה לכך שזה באמת מתכון פשוט שלא דורש מאמץ, היא שאני מכינה לעצמי פנקייקים כאלה כל הזמן. יכול להיות שלא חשבתי להעלות את המתכון כי זה היה נראה לי פושטי, אבל הנה בכל זאת:

מערבבים בקערה-
1 כוס קמח חומוס
3/4 כוס מים או חלב סויה ללא סוכר
כפית או חצי שקית אבקת אפיה
תבלינים - מלח, כמון, קארי, פפריקה
(אם מוסיפים סוכר אני ממליצה על תיבול שיאזן את הטעם החומוסי - קינמון, ציפורן, הל, וניל)

על מחבת מחוממת מאד עם טיפת שמן יוצקים כחצי כוס מהבלילה ומנמיכים את האש. כשמתחילות להיות בועות והתחתית זהובה, אחרי כדקה, הופכים את הפנקייק לכדקה נוספת. זהו! מוכן.

הצעת הגשה: עם סלט וטחינה ירוקה.

בתאבון!

פרק ראשון במלחמתי בקנדידה - יעני-פחזניות בטטה כוסמין ללא סוכר כלל וללא חיטה

לפני שבוע נפגשתי עם נטורופטית. את רוב מה שהיא אמרה לי כבר ידעתי, ופשוט הייתי צריכה לשלם כסף למישהו זר בשביל לקבל ממנו סמכות ש'תמשמע' אותי.


לצורך הפטרות מפטריית הקנדידה שלכאורה יושבת לי במעיים (ולכאורה גם ל-80% מכם), ולכאורה נוכחותה גורמת למיני רעות מיחושים וחולשות, ירדו מהתפריט שלי לחודש הקרוב הדברים הבאים: חיטה, סוכר, חלב לסוגיו, שמרים, חומץ, פטריות, תפוחי אדמה, כל סוגי הפירות מלבד תפוחים ואגסים, אורז לבן, בוטנים ואלכוהול (יש אישור ליין יבש פעם בשבוע).
כמו כן, נתבקשתי לשתות הרבה מים, לשתות חליטת סרפד וגם לחפוף עם זה את הראש, לקחת כל מיני טיפות וכדורים של שום וכורכום וזקן-הסוס-הצולע, זה על בטן ריקה, זה אחרי האוכל, זה פעמיים וזה שלוש, לאכול פחות מזונות חומציים ויותר מזונות בסיסיים ו... לפחות מותר לי קפה אחד ביום.


[שימו לב: זו לא המלצה לטיפול או לאורח חיים, ואני לא יודעת מה מזה נכון. מה שאני כן יודעת על עצמי מנסיון העבר זה שכשאני נמנעת מחיטה סוכר וחלב אני מרגישה יותר טוב באופן כללי.]


יום לפני הפגישה איתה עשיתי מסיבת פרידה קטנה עם ידידי אלעד: פיצה פטריות (רדיו רוסקו באלנבי), ויסקי (אייל אוף ג'ורה) ובירת חיטה (לא זוכרת איזה, במנזר בככר מגן-דוד), ובסוף גלידה בוטנים ושוקולד מריר (באייסברג ברוטשילד).
בדרך הביתה הרגשתי קצת לא טוב, אבל ידעתי שאני עוד אתגעגע לתחושה הזו.


השבוע עבר די בקלות, לא נרשמו קרייבינגס קיצוניים לשום דבר (חוץ מלאפרסמון בזמן שקצצתי סלט פירות במסעדה שאני עובדת בה), והרגשתי די טוב.
עד היום.


היום פשוט רציתי עוגיה.
מאד מאד רציתי עוגיה.
חיכיתי שזה יעבור - אבל זה לא עבר. חשבתי וחשבתי, והגעתי למסקנה שהדבר הכי מתוק שאני יכולה לאכול זו בטטה צלויה. עוגיות בטטה? האנטי-מודל שלי היה בדמות טעמן הדוחה של עוגיות בטטה ודוחן שאבא שלי הכין כשהיה בדיאטה דומה (סליחה אבא). וכך, מצויידת בתשוקה בוערת לעוגיה ובחזון ברור מאד של מה אני בשום פנים ואופן לא רוצה שיצא לי (שוב סליחה אבא), ניגשתי למלאכה.


רכיבים:
שתי בטטות טריות בינוניות (או שלוש קטנות, או אחת קצת גדולה אבל לא ענקית)
חצי כוס קמח כוסמין מלא (עוד לא ניסיתי עם קמחים אחרים, כשאנסה אדווח)
ביצה
כף שמן (לא משנה איזה)
חצי כפית א. אפיה
קינמון ותמצית וניל לפי הטעם


הכנה:
על תבנית עם נייר אפיה בתנור חם מאד (220 מעלות) צולים את הבטטות בשלמותן כ-25 דקות, עד שהן מתרככות לחלוטין ומגירות קרמל נפלא וריחני. כשהן מוכנות מנמיכים את החום ל-180, מקלפים את הבטטות ומועכים בקערה עם שאר הרכיבים. בעזרת שתי כפות יוצרים גבעות קטנות ומרווחות, על תבנית עם נייר אפיה חדש.
אופים כ15-20 דק', רצוי על טורבו, עד שהן מזהיבות מעט.
הנה ככה:

רכות כמו פחזניות. אני לא יודעת איך הן אחרי יום-יומיים כי אכלתי אותן! מוואהאהא :)

בלי קשר לדיאטה, הייתי חוצה אותן לשניים ומורחת בפנים חמאה, אבל הן די חלומיות גם ככה.

יש לי תחושה שבזמן הקרוב יהיו הרבה פוסטים שיתעדו ניסויים מוצלחים בתנאים הלא פשוטים האלה, בטוחה שתקבלו את זה בהבנה.

אהבה ובטטות,

עינה.

פלפלים במילוי גבינות

חברה שלי קיבלה משימת צילום אוכל בלימודים, אז בחרתי כמה מתכונים ועשינו סשן טעים ופוטוגני.
מה שנחמד במתכון הזה, חוץ משהוא חתיך, זה שהוא ממש פשוט, גמיש ונתון לוריאציות, וגם דל שומן.

פלפלים ממולאים. צילום: חמוטל וכטל

רכיבים:

5-6 פלפלים (אדום צהוב כתום)

גביע קוטג'

גביע גבינה לבנה

ביצה גדולה

צרור תרד

טימין טרי

אגוז מוסקט

מלח

הכנה:

חוצים את הפלפלים לאורכם עם הגבעול ומרוקנים את הגרעינים והחלק הלבן ומסדרים בתבנית

מערבבים את הגבינות בקערה. אפשר לגרד פנימה גם פטה או בולגרית ושאריות של גבינות קשות למיניהן. מוסיפים ביצה אחת ומלח וטימין.

את התרד קוצצים ומקפיצים במחבת עם טיפה שמן ואגוז מוסקט עד שמצטמצם (כדי שלא יוציא נוזלים לתוך הגבינות)

ממלאים את הפלפלים החצויים, אבל לא עד הסוף כי המילוי מתנפח, ואופים כ-40 דקות בחום גבוה עד שהחלק העליון של הפלפל מזהיב.

אפשר לפזר למעלה לקראת סוף האפיה פירורי לחם עם שום ושמן זית.

בתאבון :)

מרק כרובים ומלכים

הזמן מתאים, צדפות שלי, לשיר בחרוזים

על כל מיני דברים יפים כרובים ומלכים

ולמה חזירים עפים ומי הים רותחים?

הידד, הידד כמה נחמד- נחייה כמו מלכים!

פלפל ומלח וחרדל וכל התבלינים

ואת כולם כאן נערבב לרוטב של מלכים

הידד, הידד נאכל היום מעדני מלכים!

(סוף השיר "סוס הים והנגר" מתוך עליסה בארץ הפלאות מאת לואיס קרול, גרסת דיסני)

לפעמים בישול הוא כמו שיר איגיון צרוף. יש לך ערימה של מרכיבים שהמכנה המשותף שלהם נעלם או קלוש, ועליך לשזור אותם בסדר וביחסים מדוייקים, ללא כל חוקיות ברורה, עד שיוצא מאכל מגובש ומדהים שפשוט אי אפשר לחזור ולפרוט אותו לרכיביו.

ולפעמים פשוט נתקלים במתכון ממש טוב.

את המתכון למרק הזה קיבלתי ממאיה, חברה של אמי, ובעיני הוא אחד המוצלחים. אני קוראת לו מרק כרובים ומלכים כי אני אוהבת שמות מסיפורים (לא שמתם לב?), ואני אוהבת את הניגוד בין הכרוב שהוא מרכיב פשוט עממי וזול לבין השמנת והיין העשירים. ובייחוד אני אוהבת את פשטות ההכנה.

מצרכים:

50 גר' חמאה (אפשר פחות, אפשר יותר)

1 כרוב לבן

4-6 עלי דפנה

פלפל אנגלי

מלח

1-2 כוסות מים (או ציר ירקות למשקיענים)

כוס יין לבן חצי יבש

מיכל שמנת מתוקה לבישול

הכנה:

פורסים את הכרוב לרצועות דקות, אם כי הן לא צריכות להיות דקות מדי כי ממילא טוחנים הכל בסוף. (השיטה שלי: לחלק לרבעים לאורך הגבעול, לחתוך החוצה את הגבעול, להפריד את הרבע לשתי שכבות ולשטח על הקרש – כך אפשר לקצוץ אותו בקלות ובמהירות.)

ממיסים את החמאה בסיר ומטגנים את הכרוב עם התבלינים עד שהוא ממש מתרכך ומצטמצם. אני אישית אוהבת שיש אפילו טיפ-טיפה שרוף כי זה מוסיף טעם מעושן. מוסיפים את היין ומצמצמים מעט, מוסיפים את המים ו/או הציר (עד גובה הכרוב פחות או יותר, תלוי כמה דליל או סמיך אתם רוצים את המרק) ומרתיחים. כאן חשוב לזכור להוציא את עלי הדפנה לפני שמוסיפים את השמנת, מכבים את האש וטוחנים עם בלנדר מוט.

אפשר ורצוי להגיש עם עירית או בצל ירוק קצוצים, וקרוטונים או טוסטים.

לעתים אנשים טועים לחשוב שזה מרק כרובית, אבל נה להם - זה כרוב.

בתאבון צדפות שלי!

עינה

פאי בת המוזג (קדרה שטוחה של בטטה חיטה ובירה)

אחד המאכלים האהובים עלי זה פאי רועים. כזה שעושים עם בקר טחון וירקות טעימים מלמטה, ומכסה של פירה תפו"א קטיפתי מלמעלה. למען האמת השם פשוט מהלך עלי קסם. אני מדמיינת רועים לובשי פרוות מתכנסים באוהל ואוכלים לשובע אחרי יום ארוך באחו... (עוד פעם חושבת על יעקב אבינו? נראה לי שהוא היה טבח מצויין, אני מחבבת אותו יותר משחשבתי. הבהרה: אני לא באמת מייחסת את המצאת הפאי-רועים ליעקב, רק שטה לי בדמיונות)

אחת הדמויות הכלליות האהובות עלי היא דמות הפונדקית. היא מצויה במחזה פונדק הרוחות של אלתרמן ואף ברבים משיריו, בסרטי מערבונים ובסיפורי עמים ואגדות, בדיינרים ומוטלי-דרכים בסרטים אמריקאים, וגם, (וארור מי שיגיד שלא), בחנויות הנוחות שבתחנות הדלק. אלוהים שומר מקום בגן עדן לכל אחת ואחת מאותן מוכרות שהגישו לי קפה או קולה באמצע נסיעת לילה הרפתקנית.

לפעמים אני חושבת שלולא רוח הנדודים שמנדנדת אותי רצוא ושוב ברחבי הארץ ואולי עוד מעט ברחבי העולם, הייתי בעלת-פונדק. הייתי מוזגת לאנשים בירות צוננות ונזידים מהבילים (או גולאש), שומעת סיפורי הרפתקאות נהדרים, וגוררת אותם שיכורים למיטתם החד-פעמית. והכי חשוב – הייתי לובשת שמלת ארגמן תפוחה וסינר לבן עם מלמלה, עגילי חישוק ומטפחת תחרה שחורה.

אני מאוד אוהבת גם שזיפים, ובפרט שזיפים מיובשים. כשהייתי ילדה (טוב, נערה) הייתי אוכלת שזיף ומוצצת את הגרעין שלו כמו סוכריה כל היום. ולפני שיבוא החוכמולוג שמכיר אותי מאז, וילשין עלי שפעם נשארתי עם אותו גרעין משך שבוע – אני אתקן אותו ואומר שזה היה תשעה ימים. כמו כן, בצוואה שלי אבקש להטמן עם גרעין של שזיף בפה בתקווה שיצמח מקברי עץ שזיפים. אני מספרת לכם את זה כי יש שזיפים מיובשים במתכון, והרגשתי שזה לא בסדר שסיפרתי לכם עד עכשיו רק על דברים שקשורים בשם שהמצאתי ולא במאכל עצמו. (למרות שזה גם לא ממש קשור, אבל אני יודעת שזו הסיבה שאתם כל כך אוהבים לקרוא פה.)

במהלך הסדנה האחרונה היה לי חזון. החזון בעצם היה יותר דומה לצ'ולנט מאשר לפאי רועים, אבל המיתוג עושה 90% מהעבודה. היה לי ברור שאני רוצה להקדיש מאכל מסויים לבת-המוזג, זו שנולדה בפונדק וגדלה בו ועתידה לרשת אותו, והרגשתי שזה זה. הרגשתי שזה הולך לצאת מאכל כל כך נשי, עד כדי כך שהרגשתי שאני חייבת פעם לדון בשאלה הזו אם יש דבר כזה בכלל אוכל נשי ואוכל גברי, מעבר לסטריאוטיפ המגדרי המאוס 'נשים אוכלות סלט גברים אוכלים סטייק', אבל לא עכשיו, כי אני חייבת קודם להכין את זה.

כפי שאמרתי, במידה רבה פאי בת-המוזג היא קצת יותר צ'ולנט מפאי, וזה כולל את המאפיין החשוב שהוא שהיית לילה שלם בתנור, כך שיש להכין אותה יום לפני שרוצים לאכול.

חומרים לתבנית ביתית גדולה ועמוקה (בערך 40*40):

2 כוסות גרעיני חיטה שלמה מושרית ליממה או לפחות ללילה

2-3 בטטות בינוניות (בגודלן, אך אלוהיות באיכותן)

1 ליטר בירה (לטעמכם, אני נוטה לחשוב שאדמדמות וכהות עושות עבודה מצויינת)

שזיפים מיובשים ללא גלעין - כחול אשר על שפת הים (משהו כמו 16-20)

שיני שום - ככוכבי השמים (נראה לי 6-10 זה די והותר)

שקדים - מלוא חופניים-שלוש

כפית שטוחה מלח

שפריץ רוטב סויה

2 כפות סילאן

2 כפות סוכר חום (כהה דביק) או מולסה

פלפל

מים לפי הצורך

הכנה:

קולפים את הבטטות ופורסים לפרוסות בעובי ס"מ. משמנים קלות את התבנית ומרצפים בפרוסות בטטה. אפשר שהן תעלינה קצת זו על זו. על מצע הבטטות מפזרים את החיטה השרויה. בערימת החיטים משבצים את יהלומי השזיפים ואת שיני השום - חובבי הז'אנר יכולים להשאיר אותן בקליפתן ולשלוק את השום הנימוח, עדיני הנפש יכולים להמעיט בשיניים ואף לחצותן. מגמיעים את התבנית ב-1/2 ליטר בירה, ואת החצי השני שותים. [זהו חלק אינטגרלי מהמתכון! אם מבשלים בחברותא מומלץ להצטייד ביותר בירה.] מערבבים את שאר הממליחים והממתיקים בכוס מים רותחים ומוסיפים לתבנית, אם צריך עוד נוזלים כדי להגיע לגובה מפלס החיטה מוסיפים עוד קצת מים או בירה, ומפזרים למעלה פלפל שחור ו/או אנגלי.

מכסים את התבנית בנייר כסף, או אם יש לכם תבנית עם מכסה – השתמשו בה. מכניסים את התבנית לתנור שחומם מראש ל-200 מעלות, ואחרי כחצי שעה מנמיכים ל-100 מעלות, ואופים עד אור הבוקר.

בתאבון, ואני מקווה שהפוסט הזה מפצה על העדרותי הארוכה. (בטוחה שהפאי עצמה מפצה).

3> 

עינה.

נ.ב. – עד שהתחלתי לכתוב את המתכון לא הבנתי עד כמה התגעגעתי – אז תדעו שהתגעגעתי הרבה.

כיף לחזור הביתה + ממרח קשיו רב תכליתי

אמנם חזרתי כבר לפני יותר משבוע, אבל חזרתי ישר לתוך המטבח ובקושי היה לי זמן לנגב את הידיים על הסינר ולהקליד לכם.

היה כייייייף בארה"ב, ואני מתנצלת - אבל רוב החוויות הקולינריות שהיו לי שם ממש לא הולמות את רוח הבלוג. (החל באכילת פירות ים בכל הזדמנות, וכלה בקאפקייק הטבעוני עתיר המרגרינה(!) שהכנתי עם אלישה. אבל היי, חופשה זו חופשה...)
המעט שבו כן רציתי לשתף אתכם-
מאד נהניתי מכך שקייל וקולארד נמצאים בכל מקום (נכון זה נשמע כמו זוג הומואים?), חיים או מבושלים, ובקרוב יהיו נפוצים גם אצלנו אי"ה.
בערב האחרון שלי שם הלכנו עם כמה חברים ישראלי ל veggie planet שזו מסעדה צמחונית עם קונספט מדליק: בוחרים בסיס - אורז מלא, אורז לבן בקוקוס או בסיס פיצה מקמח מלא, ועל זה תוספת ממבחר גדול יצירתי ומעורר תאבון. אני הזמנתי משהו עם תרד פטריות ופטה (לא בדיוק זוכרת) וגולת הכותרת שעל כל זה היה המון רוטב קטיפתי מפלפלים קלויים ושקדים, טעים-טעים! בשביל ההשראות הקטנות האלה אני הכי אוהבת ללכת למסעדות. מבטיחה לעשות ניסויי-שחזור ולשתף. היה שם גם סלט פסטה עם בוטנים, ועוד כל מיני - אבל היה חשוך והייתה בירה טובה, ואחרי הכל אני לא מבקרת מסעדות או משהו (לא זכיתי בתחרות), אז אני לא זוכרת, טוב?

וכעת, בשמחה ובהתרגשות אני מגישה לכם את המתכון הפשוט בעולם ואחד הטעימים שבו - ממרח קשיו רב תכליתי! כי תכל'ס גם פה בארץ ממש כיף לפעמים, כדאי לזכור את זה ולהנות.

הכלים הדרושים:
בלנדר מוט
המיכל של הבלנדר מוט או קנקן בעל נפח וצורה דומים (גליל מאורך עם פתח רחב דיו אך לא רחב מדי)

המצרכים:
100 גר' קשיו טבעי (לא קלוי, לא מומלח)
מים (עד גובה הקשיו בכלי)
שן שום
כף שמן זית
קורט מלח
עשבי תיבול טריים לטעמכם: אורגנו, זעתר, שמיר, רוזמרין, בזיליקום - ומה שבא לכם.
אופציה - חופן עגבניות מיובשות בשמש (לא בצנצנת, אלא בתפזורת ובלי תוספות. אם הן רכות - הידד. אם לא - להשרות במעט מים ולהשתמש במי ההשריה כחלק מהמים שצריך ממילא)

הכנה:
שמים את הקשיו בכלי ומעליו את התיבולים הרצויים. ממלאים מים עד גובה הקשיו, וטוחנים. סה טו.
אפשר למרוח על לחם, לטבול בפנים ירקות או קרקרים, לתבל עם זה סלטים - ואם קראתם כבר כמה מתכונים כאן, אתם בטח יודעים שאני מאד אוהבת להשתמש בזה במקום גבינה בקישים ופשטידות.

זה הכל חברים, פשוט מאד.

אגב, רציתי לספר לכם שהיום חברתי חמוטל, הכשרונית והסטודנטית לצילום, ביקשה לצלם בישולים ומאכלים שלי - אז בקרוב יהיו כאן סוף סוף תמונות מקצועיות, איזה כיף!

קישואים ביוגורט

היי חברים
אני בבוסטון עכשיו, אבל הבטחתי להעלות את המתכון הזה ולא הספקתי לפני שנסעתי.
אז עכשיו סאנדיי מורנינג, אני בדירה של נועם ואלישה (אחי וזוגתו) המקסימים, הרחובות והגגות של בתי העץ המצועצעים בפרבר הנעים מצופים בשלג לבנבן, התחביב החדש שלי זה להסתובב בסופר-מרקט ולהתפעם הן מכמויות וממגוון הג'אנק-פוד בשימורים והן ממיני ירקות טריים שלא ראיתי מימי, ומשום מה בכל פינה ובכל רחוב יש ריח עז של צ'יפס.
(חוץ מברכבת התחתית, שם יש ניחוח נפלא של זפת).

אני בטוחה שאשוב עם המון סיפורים וחוויות, אבל עכשיו בעיקר בא לי לצבור אותן, אז ברשותכם אני עוברת ישר למתכון המובטח:

4 קישואים גדולים חתוכים לקוביות או מלבנים
2 'ידיים' של שומר טרי חתוכים לרצועות

3 כפות שמן זית כתית מעולה

1-2 כוסות יוגורט אמיתי (לא דנונה או מולר וכו', באלה יש תוספות של עמילנים ומייצבים וזה פיכסה)
1-2 שיני שום
כפית כמון
כפית מלח
כפית פלפל
מיץ מחצי לימון
זעתר טרי קצוץ (או יבש)

הכנה: מערבבים את הקישואים עם כף שמן בתבנית אחת ואת השומר עם כף שמן בתבנית שניה (או שניהם מופרדים באותה תבנית) וצולים בחום גבוה כ20-30 דקות פחות או יותר, עד שהירקות מתרככים ונהיים טיפה שרופים בקצה. (בד"כ השומר מוכן לפני הקישוא, ובשביל לא לשרוף אותו עדיף להכין אותם בנפרד.)
כשהקישוא מוכן מערבבים את כל החומרים ומכניסים שוב לתנור חם לדקה או שתיים, רק עד שהיוגורט מתחמם ומקבל גוון קל.

זהו, נכון פשוט?

אגב, זה יוצא מעולה גם עם זוקיני ירוק כהה.

בתאבון וספרו.. ספרו... ספרו מה שבא לכם!

עינה

קיש בטטה קשיו

זה מתכון שאלתרתי לראשונה לכבוד הבר-מצווה של ינאי חברי היקר (יש לי חברים בכל הגילאים) שאמא שלו ביקשה ממני להכין משהו לטבעונים. הכנתי שתי תבניות, ואם אינני טועה הן נגמרו למרות שהיו טבעונים ספורים בארוע, כלומר – עבר את המבחן. זה גם די פשוט ומהיר הכנה, לא צריך יותר מדי התכוננות מראש והתוצאה מרשימה וטעימה.
המתכון לקלתית (נו, הבצק) בהשראת מנעמי מנוה איתן, שאירחה אותי ואת אוּרי (הבן-זוג) במרפסת וכיבדה אותנו באוכל טעים להפליא – בין היתר קיש מנגולד מהגינה שלה, ובחיי שכמעט התעלפתי מרוב שהיה טעים.

נראה לי שאני מקדישה את המתכון הזה לקהילת באופן טבעי, כי כל הנפשות הפועלות מההקדמה הן גם משם :-)


בצק 

3 כוסות קמח מלא 

1 כוס שמן-זית
1 כוס מים פושרים עם 2 כפות מיץ לימון
מעט מלח

מערבבים ולשׁים הכל ביחד - וזהו. לא צריך מקרר, אפילו לא צריך מערוך, הבצק יוצא רך כמעט כמו משחה ואפשר פשוט 'למרוח' אותו בידיים על התחתית והדפנות של התבנית. הכמות הזו מספיקה לתבנית די גדולה (24-26) ואולי אפילו ישאר קצת בצק - אפשר לרדד ולהכין כיסוי (אני בד"כ לא עושה את זה) או להכין עוד קיש קטן חמוד.
כמובן שאין צורך לשמן, השמן בא בילט-אין.
במקור נעמי השתמשה ביוגורט עיזים וזה באמת מאד טעים, אני החלפתי במים עם מיץ לימון בשם הטבעונות וזה לא פחות מוצלח, אבל את יכולים להחליף חזרה ליוגורט רגיל או עזים.
ואם כבר חורגים מהטבעונות אפשר להחליף את כוס שמן הזית בחבילת 200 גר' חמאה מומסת/מרוככה בשביל שחיתות אולטימטיבית, או לעשות חצי חצי, כי מאד קשה להחליט מה יותר טעים.

מילוי 
3 בטטות בינוניות
1.5 כוס (כ-150 גר') קשיו טבעי לא קלוי
2-2.5 כוסות מים
כף רוטב סויה
כפית חרדל
כף מייפל טבעי (אפשר סילאן או דבש)
כפית מלח ים אטלנטי
קורט אגוז מוסקט 

קורט פלפל
2 כפות שמרי בירה

את הבטטות מגרדים בפומפיה ומניחים בקערה. את שאר הרכיבים טוחנים במעבד מזון – עדיף להתחיל עם הקשיו לבד עד שהוא נהיה 'חמאה', וא להוסיף את התבלינים ובהדרגה את המים עד שמתקבל מרקם כמו של יוגורט. שופכים את הקרם על הבטטות ומערבבים היטב, וממלאים את הבצק שבתבנית.

אפיה – כ-30 דקות בחום בינוני, עד שהבטטה מרוככת.

לגבי התיבול: כל פעם אני עושה קצת אחרת, הייתה פעם שיצאה מהממת במיוחד ורשמתי את הרכיבים על פתק – וכמובן איבדתי אותו. עוד דברים שהולכים פגז עם בטטה: קוקוס, בזיליקום, חמאת בוטנים, ג'ינג'ר, קארי מדרס.
(הרבה שואלים אותי אם שמרי בירה זה חובה – אז לא, זה לא חובה, אבל עדיין לא הצלחתי להבין למה שמישהו ירצה לוותר על הדבר הטעים והבריא הזה?)

מזמינה אתכם לשחק עם הטעמים ולכתוב מה השילוב המנצח שלכם. 

שבת טעימה ונעימה,

3>

עינה