31.1.11

קישואים ביוגורט

היי חברים
אני בבוסטון עכשיו, אבל הבטחתי להעלות את המתכון הזה ולא הספקתי לפני שנסעתי.
אז עכשיו סאנדיי מורנינג, אני בדירה של נועם ואלישה (אחי וזוגתו) המקסימים, הרחובות והגגות של בתי העץ המצועצעים בפרבר הנעים מצופים בשלג לבנבן, התחביב החדש שלי זה להסתובב בסופר-מרקט ולהתפעם הן מכמויות וממגוון הג'אנק-פוד בשימורים והן ממיני ירקות טריים שלא ראיתי מימי, ומשום מה בכל פינה ובכל רחוב יש ריח עז של צ'יפס.
(חוץ מברכבת התחתית, שם יש ניחוח נפלא של זפת).

אני בטוחה שאשוב עם המון סיפורים וחוויות, אבל עכשיו בעיקר בא לי לצבור אותן, אז ברשותכם אני עוברת ישר למתכון המובטח:

4 קישואים גדולים חתוכים לקוביות או מלבנים
2 'ידיים' של שומר טרי חתוכים לרצועות

3 כפות שמן זית כתית מעולה

1-2 כוסות יוגורט אמיתי (לא דנונה או מולר וכו', באלה יש תוספות של עמילנים ומייצבים וזה פיכסה)
1-2 שיני שום
כפית כמון
כפית מלח
כפית פלפל
מיץ מחצי לימון
זעתר טרי קצוץ (או יבש)

הכנה: מערבבים את הקישואים עם כף שמן בתבנית אחת ואת השומר עם כף שמן בתבנית שניה (או שניהם מופרדים באותה תבנית) וצולים בחום גבוה כ20-30 דקות פחות או יותר, עד שהירקות מתרככים ונהיים טיפה שרופים בקצה. (בד"כ השומר מוכן לפני הקישוא, ובשביל לא לשרוף אותו עדיף להכין אותם בנפרד.)
כשהקישוא מוכן מערבבים את כל החומרים ומכניסים שוב לתנור חם לדקה או שתיים, רק עד שהיוגורט מתחמם ומקבל גוון קל.

זהו, נכון פשוט?

אגב, זה יוצא מעולה גם עם זוקיני ירוק כהה.

בתאבון וספרו.. ספרו... ספרו מה שבא לכם!

עינה

14.1.11

קיש בטטה קשיו

זה מתכון שאלתרתי לראשונה לכבוד הבר-מצווה של ינאי חברי היקר (יש לי חברים בכל הגילאים) שאמא שלו ביקשה ממני להכין משהו לטבעונים. הכנתי שתי תבניות, ואם אינני טועה הן נגמרו למרות שהיו טבעונים ספורים בארוע, כלומר – עבר את המבחן. זה גם די פשוט ומהיר הכנה, לא צריך יותר מדי התכוננות מראש והתוצאה מרשימה וטעימה.
המתכון לקלתית (נו, הבצק) בהשראת מנעמי מנוה איתן, שאירחה אותי ואת אוּרי (הבן-זוג) במרפסת וכיבדה אותנו באוכל טעים להפליא – בין היתר קיש מנגולד מהגינה שלה, ובחיי שכמעט התעלפתי מרוב שהיה טעים.

נראה לי שאני מקדישה את המתכון הזה לקהילת באופן טבעי, כי כל הנפשות הפועלות מההקדמה הן גם משם :-)


בצק 
3 כוסות קמח מלא 
1 כוס שמן-זית
1 כוס מים פושרים עם 2 כפות מיץ לימון
מעט מלח

מערבבים ולשׁים הכל ביחד - וזהו. לא צריך מקרר, אפילו לא צריך מערוך, הבצק יוצא רך כמעט כמו משחה ואפשר פשוט 'למרוח' אותו בידיים על התחתית והדפנות של התבנית. הכמות הזו מספיקה לתבנית די גדולה (24-26) ואולי אפילו ישאר קצת בצק - אפשר לרדד ולהכין כיסוי (אני בד"כ לא עושה את זה) או להכין עוד קיש קטן חמוד.
כמובן שאין צורך לשמן, השמן בא בילט-אין.
במקור נעמי השתמשה ביוגורט עיזים וזה באמת מאד טעים, אני החלפתי במים עם מיץ לימון בשם הטבעונות וזה לא פחות מוצלח, אבל את יכולים להחליף חזרה ליוגורט רגיל או עזים.
ואם כבר חורגים מהטבעונות אפשר להחליף את כוס שמן הזית בחבילת 200 גר' חמאה מומסת/מרוככה בשביל שחיתות אולטימטיבית, או לעשות חצי חצי, כי מאד קשה להחליט מה יותר טעים.



מילוי 
3 בטטות בינוניות
1.5 כוס (כ-150 גר') קשיו טבעי לא קלוי
2-2.5 כוסות מים
כף רוטב סויה
כפית חרדל
כף מייפל טבעי (אפשר סילאן או דבש)
כפית מלח ים אטלנטי
קורט אגוז מוסקט 
קורט פלפל
2 כפות שמרי בירה

את הבטטות מגרדים בפומפיה ומניחים בקערה. את שאר הרכיבים טוחנים במעבד מזון – עדיף להתחיל עם הקשיו לבד עד שהוא נהיה 'חמאה', וא להוסיף את התבלינים ובהדרגה את המים עד שמתקבל מרקם כמו של יוגורט. שופכים את הקרם על הבטטות ומערבבים היטב, וממלאים את הבצק שבתבנית.

אפיה – כ-30 דקות בחום בינוני, עד שהבטטה מרוככת.

לגבי התיבול: כל פעם אני עושה קצת אחרת, הייתה פעם שיצאה מהממת במיוחד ורשמתי את הרכיבים על פתק – וכמובן איבדתי אותו. עוד דברים שהולכים פגז עם בטטה: קוקוס, בזיליקום, חמאת בוטנים, ג'ינג'ר, קארי מדרס.
(הרבה שואלים אותי אם שמרי בירה זה חובה – אז לא, זה לא חובה, אבל עדיין לא הצלחתי להבין למה שמישהו ירצה לוותר על הדבר הטעים והבריא הזה?)

מזמינה אתכם לשחק עם הטעמים ולכתוב מה השילוב המנצח שלכם. 

שבת טעימה ונעימה,
3>
עינה

9.1.11

גרנולה ללא שמן


כן, אני יודעת, אפשר להכין גרנולה בתנור.
אבל משהו בקליה על האש משום מה יותר מוצא חן בעיני.
20 דקות של בחישה איטית וקצובה אחרי ארוחת הערב, הן לפעמים בדיוק המדיטציה שאני צריכה בשביל ללכת לישון רגועה. (זה, והידיעה שהגרנולה למחר בבוקר מוכנה.)
אז כן, אתם יכולים להכין בתנור, אבל אם אתם רוצים לדעת בדיוק איך אני מכינה, אז ככה:

במחבת רחבה עם תחתית עבה אני קולה:
3 כוסות שיבולת שועל משך 15 דקות תוך ערבוב על אש נמוכה.

אחרי 15 דקות אני מוסיפה:
1/2 כוס זרעי חמניה
1/2 כוס שברי שקדים
1/2 כוס שומשום
1/2 כוס קוקוס טחון
מערבבת עוד 3-5 דקות, מכבה את האש וממשיכה לערבב.
אם אני מעוניינת להמתיק, אני מוסיפה למחבת בעודה חמה מעט דבש או סילאן (כחצי כוס) וצימוקים כיד המלך ומערבבת היטב עוד דקה.

בשלב הזה אני מעבירה את הגרנולה למגש גדול עמיד בחום ונותנת לה להתקרר.
אחרי שהיא התקררה אפשר לפורר עם כף (היד) את הגושים שנוצרו מהסילאן, לאכול עם יוגורט ופירות ואת השאר לאחסן בכלי סגור.
הגרנולה מחזיקה מעמד חודש-חודשיים, ואפילו יותר אם אינה חשופה לחרקים ולחות. אבל אין סיבה לא לגמור אותה לפני כן...

בתאבון!

6.1.11

קאבאג' כופתא - או פלאפל הודי - או פשוט קציצות כרוב וקמח חומוס

אני מאד אוהבת את משחק הניחושים. מטעימה בלבד, רק יחידי סגולה מנחשים מה הרכיבים של הקציצות האלה, כיוון שהן לא מזכירות חומוס, ורק מי שיש לו זכרונות ילדות מכרוב ממולא עם אורז בשר וקינמון יכול אולי לזהות את הכרוב.
אבל כשנותנים ביס במעטה השחום הזה ומבפנים בוקעת רכות מתקתקה ומפתיעה... זה לא כל כך משנה.

גם את המתכון הזה, הודי במקור, למדתי מבתיה (שכבר הזכרתי כמה פעמים בבלוג) ושכללתי רק קצת.
ההכנה מאד קלה, וגם האכילה מסתבר מאד מאד קלה. זו אחת המנות שלא משנה כמה אני אכין ממנה ולא משנה כמה קטנה הסדנא - לא ישאר כלום. אבל אל תדאגו לי, אני חוטפת כמה מהתבנית לפני שזה מספיק להגיע לשולחן.

רכיבים:
1 כרוב בינוני
2 בצלים בינוניים
1.5 כוסות קמח חומוס
1.5 כוסות קמח שיבולת שועל (שיבולת שועל טחונה מבעוד מועד בבלנדר או במעבד מזון)
כפית מלח
כפית קינמון
(או גרם מסאלה: הל, קינמון, ציפורן, פלפל אנגלי וכמון)

חותכים את הכרוב לחתיכות בינוניות וטוחנים במעבד מזון עד לקבלת גרגרים בגודל של קוסקוס. (ייתכן שתצטרכו 2 נגלות). אם יש הרבה נוזלים כדאי לסנן החוצה את רובם. למי שאין מעבד מזון - אפשר לגרד בפומפיה בחורים הקטנים. טוחנים את הבצלים עד שהם הופכים לרסק. מערבבים את הירקות הטחונים עם שני סוגי הקמחים והתבלינים ומערבבים בידיים בהנאה רבה.
העיסה צריכה להיות רכה ולחה מחד, אך לא מתפרקת מאידך - צרו לביבה קטנה בכף היד ונסו להקפיץ אותה קצת - אם היא נוחתת שלמה ולא מתפרקת, היא בסדר גמור. אם היא יבשה מדי אפשר להוסיף עוד בצל או כרוב, אם רטובה - עוד מאחד הקמחים.

אם אתם חושבים שאני הולכת לשלוח אתכם עכשיו לסשן ארוך ומסריח של טיגון עמוק - אתם טועים ובגדול.
(כלומר, אתם יכולים אם אתם ממש רוצים, אבל אין שום צורך.)
לקבלת אותו האפקט בלי הדפקט:
מניחים נייר אפיה על תבנית שטוחה גדולה, ומושחים בכמות נדיבה של שמן. יוצרים קציצות בקוטר כ-5 ס"מ ובעובי כ-2 ס"מ. (אפשר גם ליצור קציצות יותר שמנות ומעט מאורכות, נדמה לי שזו הצורה המסורתית). עוברים עם שתי אצבעות טבולות בשמן 'ומלטפים' כל קציצה.
אופים כ-20-30 דקות בחום בינוני-גבוה (חשוב לחמם מראש את התנור) - עד שהן התחתית והן החלק העליון של כל קציצה השחימו קלות והקציצה לא מתפרקת. מניחים לקציצה להתייצב 5 דקות ואוכלים.
 מומלץ לאכול חם מהתנור, או להשאיר על משטח חם עד ההגשה. חימום חוזר לא עושה אותו אפקט.

למי שמנסה להמנע משמן לחלוטין- אפשר לאפות בלי שמן בכלל, ובמקום זה להניח כל קציצה על פרוסת עגבניה. יוצא נחמד מאד.
למי שמנסה להמנע משמן רק קצת - אפשר לאפות אם ממש מעט שמן בתחתית וזהו. אבל תזכרו מה הכי טעים.

אני מאד אוהבת להגיש את הקציצות האלה עם גבץ'
או עם רוטב עגבניות מהיר וטרי שאני טוחנת בצ'יק: 3 עגבניות, 2 שיני שום, חצי כפית מלח, ועשבי תיבול מהגינה אם יש (זעתר, אורגנו, בזיליקום)

ב-ת-א-ב-ו-ן
ו... כן, נו, ספרו איך יצא!

3.1.11

כדורי תמרים עם שיבולת שועל שקדים וקינמון

המתכון הזה מתאים למי שאוהב קינמון, לטבעונים, למי שלא אוכל סוכר מזוקק, למי שתמיד העדיף לאכול את הבצק של העוגיות ישר מהקערה, למי שאוהב דברים מתוקים וטעימים, ובמיוחד למי שאוהב קינמון (אמרתי כבר?)
העיסה של הכדורים רב תכליתית (אפשר להכין ממנה גם נחשים וקוביות), היא יכולה לשמש כקלתית לפאי ללא אפיה.
יש גם וריאציה מתקדמת לצליאקים ונמנעים מגלוטן, על כך בסוף הרשומה.

רכיבים:
2 כוסות שיבול שועל
1 כוס שקדים
כ- 12 תמרים גדולים מגולענים (תלוי בסוג ובכמה הם לחים)
קורט מלח ים אטלנטי
המון קינמון

הכנה:
טוחנים במעבד מזון יבש לחלוטין את שיבולת השועל, השקדים, המלח והקינמון משך 3-5 דקות עד שמתקבלת אבקה פירורית. מוסיפים בהדרגה את התמרים תוך כדי הטחינה, עד שמתקבל גוש גדול שמסתובב במיכל.
את הגוש הזה אפשר לחלק לכדורים קטנים ולגלגל בקוקוס, קקאו, פרג, שומשום או כל העולה על רוחכם, אפשר לתת לילדים (או לאחיינים, או לנכדים) להשתעשע בו ולפסל בו עד שנמאס - ואז לאכול,
או להשתמש בו כתחתית לפאי ללא אפיה - פשוט לרדד עם הידיים בתוך תבנית ולדחוס בפנים מילוי, למשל תפוח מגורד עם צימוקים ווניל או בננות מעוכות עם שוקולד מומס וקוקוס.

מגניב, לא?


----
לרגישים לגלוטן: ניתן להשתמש בנבטי כוסמת מיובשים במקום קוואקר, זה יוצא טעים מאד, בחיי!
איך מנביטים כוסמת?
משרים 3 שעות, מסננים, משאירים יום במסננת ושוטפים ומערבבים מדי פעם עד שיוצא זנבון חמוד מהשפיץ של הפירמידה.
איך מייבשים את הנבטים?
משטחים את הנבטים על מגש או תבנית, ומשאירים במקום חם ויבש (או מכניסים לתנור לכשעה על חום 50 מעלות).
זהו, יש לכם חומר גלם נהדר לכל מיני עוגות ללא אפיה.

דאל קיסרי - נזיד עדשים בסגנון הודי

עוד מבית הספר היסודי ממש משגעת אותי השאלה מה היה בנזיד העדשים האדום האדום הזה, שיעקב הזיד לעצמו ונתן לעשיו. הייתי נותנת לו את הבכורה שלי רק בשביל המתכון! מה עשה אותו אדום בכלל? הרי העדשים נהיים חומים-צהובים בבישול! אני מדמיינת אותו שוקד בריכוז מעל הקדרה, בוחר בקפידה את הרכיבים, בוחש בתשומת לב... נו בחייאת יענקל'ה, תמזוג לי איזו קערה...
כשגרתי בירושלים 'התחברתי' מאד לעדשים כתומים. מרק עדשים עם תפו"א-גזר-כורכום-פפריקה-כמון היה המזון האולטימטיבי לסטודנטית משקשקת מקור שכמותי, והיה אפשר להכין ממנו סיר גדול לכל השבוע. אבל רק אחר-כך, כשפגשתי את בתיה - חברתי מורתי ורבתי בענייני בישול ובישול הודי בפרט - הבנתי לאילו מחוזות אפשר להגיע עם נזיד עדשים, או דאל כפי שהוא קרוי בהודו.
אמנם אני לא בטוחה שהיו ליעקב את כל הרכיבים האלה, אבל אני גם לא לגמרי בטוחה שלא.
~טוב תשמעו, לא התאפקתי - בדקתי עכשיו בויקיפדיה, ונראה שחלק גדול מהתבלינים שלהלן צמחו או נסחרו בארץ כנען כבר אז! אני רק לא יודעת אם היה לו כסף לקנות את המיובאים, וגם אם כן - אני בספק אם היה עולה על הדעת 'לבזבז' תבלינים יקרים כאלה, ששימשו לקטורות במקדש, על נזיד פשוט. איזה כיף שיש בימנו גלובליזציה וכל אחד יכול לקנות אילו תבלינים שהוא רוצה יחסית בזול...~
טוב, בלוטות הרוק שלי כבר רוקדות סמבה רק מהמחשבות על התבלינים, אז נראה שהגיע הזמן לגשת למתכון.

במקור המתכון הוא עם תבלינים שלמים בלבד, אך בשביל להתאים לחיך הלא-מיומן של רוב האוכלוסיה (ולהמנע מדיג תרמילים ומקלות מסירי ענק מהבילים) "תרגמתי" את חלק מהתבלינים משלם לטחון.

רכיבים:
1.5 כוס עדשים כתומים [גדל בא"י]
כפית קינמון/ 4-5 מקלות קינמון [מיובא]
1 לימון פרסי חצוי [לא יודעת אם היה אז בכלל, ובארץ בפרט. זו התוספת הקטנה שלי.]
כפית מלח

מבשלים את העדשים עם המלח והתבלינים, במים עד פי 2-3 מגובה העדשים (תלוי כמה סמיך אתם רוצים את הדאל) כ-20 דקות עד לריכוך, ובינתיים מכינים את תערובת התיבול.

רכיבי התערובת:
1 בצל גדול חתוך לרצועות דקות [גדל בא"י]
2 כפות זרעי חרדל שחור [גדל בא"י בשפע! הושט היד וגע בם!]
2 כפות זרעי כמון [גדל בא"י]
1 כף זרעי כוסברה מעוכים (או טחונים) [גדל בא"י]
1/2 כפית הל טחון [מיובא]
1/2 כפית ציפורן טחון [מיובא]
1/2 כפית פלפל אנגלי טחון [כנראה שלא היה אז בשימוש אם קוראים לו ככה, תודה לאימפריה הבריטית]
6 שיני שום+חתיכת ג'ינג'ר באורך אצבע או יותר, טחונות או כתושות ביחד [גדלים בא"י]
3 עגבניות בשלות חתוכות לקוביות [אז לא היו כאן, איזה כיף שהיום יש]
1 כף סוכר (במלעיל) או סילאן (במלרע)

הכנה:
במחבת עם 3 כפות שמן (או גי=חמאה מזוקקת) מטגנים את הבצל עד שהוא שחום ורך, מוסיפים את התבלינים היבשים ומערבבים היטב למניעת השרפות, כשגרגרי החרדל מתחילים להתפצפץ כמו פופקורן - מוסיפים את הג'ינג'ר והשום, מטגנים דקה נוספת, מוסיפים את קוביות העגבניות ומטגנים עד שהנוזלים מצטמצמים.
מוסיפים את התערובת ואת כף הסוכר לסיר עם העדשים המבושלים, מבשלים יחד עוד כ-10 דקות תוך ערבוב מדי פעם (עדשים נוטים להדבק לתחתית), מכבים את האש ונותנים לו לעמוד לפחות שעה לפני שאוכלים, כדי לתת לטעמים להספג ולהתערבב.

את הדאל מומלץ להגיש רותח (פשוט מחממים שוב) עם יוגורט קר ונאן/צ'פטי (אם כי באין לחם הודי בנמצא, פיתה לבנונית בהחלט עושה את העבודה).
כמובן שאפשר להשתמש בגרסאות השלמות של התבלינים ולאכול בזהירות.

וריאציה:
את העגבניות, במקום לטגן, אפשר פשוט לרסק במעבד מזון ולהוסיף לעדשים המתבשלות. זה יוצא קצת אחרת, טעים גם כך וגם כך.


*הערה: אני רגילה להכין דאל ל-20 איש מינימום. ניסיתי להקטין את הכמויות למימדים ביתיים - אני מקווה שזה יצא טוב. אם זה יוצא מתובל מדי אפשר לבשל עוד קצת עדשים ולהוסיף (או לאכול עם המוווון יוגורט), אם פחות מדי - פשוט תוסיפו תבלינים. בכל מקרה אשמח לדיווחים ממש כאן בתגובות.



אז זה האדום האדום שלי.
מה שלכם?

1.1.11

פלפלים ממולאים בכל טוב

בטח כבר סיפרתי לכם איך בכל פעם שאני רוצה לייצר גרסא טבעונית/צמחונית של מאכל בשרי אני רותמת למשימה את כל משאבי היצירתיות והאהבה שלי, הן מתוך פולניות שמא לא יהיה לצמחונים מה לאכול, והן מתוך דווקאות - זה ממש מענג לשמוע קרניבור סקפטי מתענג על אוכל נטול בשר.
פעם מזמן מזמן חרגתי מדרכי ובישלתי לסדנא בשרית. ביום האחרון הכנתי ממולאים, ולא ידעתי מה לשים בממולאים הצמחוניים במקום בשר. אורז לבד לא בא בחשבון מבחינתי. ירקות זה לא מספיק. התלבטתי והתלבטתי, ואז נזכרתי במנה מצויינת שהכין ידידי היקר יונה (היום אני כבר לא זוכרת מה הייתה המנה), שכללה אגוזי מלך מטוגנים בחמאה. מטעמי כשרות וטבעוניות החמאה הוחלפה בשמן חמניות לא מזוכך (שגם אותו הכיר לי אותו יונה), ובלהט היצירה הצטרפו אל האגוזים עוד ועוד דברים קטנים וטעימים, עד שהמילוי הטבעוני נהיה טעים כל כך, שהבשרי החויר לעומתו. (אף שהיה מוצלח למדי.)

מצרכים:
2-3 כפות שמן חמניות לא מזוכך
חופן מלא גרגרי חרדל שחור (3-4 כפות)
1 כוס אגוזי מלך קצוצים/טחונים גס (חתיכות בגודל בין 2-5 מ"מ)
1 גזר גדול מגורד גס בפומפיה (חורים גדולים)
1 תפוח עץ קטן (מומלץ ירוק, אפשר מכל סוג) מגורד גס בפומפיה
2 שיני שום
כפית שטוחה כמון
חצי כפית מלח
2 כוסות אורז מלא עגול מבושל
4-6 פלפלים אדומים למילוי
1 ליטר עגבניות בשלות מרוסקות במעבד מזון/ 2 קופסאות קטנות של רסק עגבניות מדוללות ב-3 כוסות מים חמימים/ ליטר מיץ עגבניות

במחבת על אש בינונית-גבוהה מטגנים בשמן את זרעי החרדל עד שהם מתחילים להתפצפץ כמו פופקורן, ומוסיפים את האגוזים. מערבבים ללא הפסקה עם כף עץ. השמן יספג באגוזים לכן חשוב לערבב שלא ישרפו וידבקו.
כשהם ממש מתחילים להחליף צבע לכהה יותר, להוסיף את הגזר והתפוח ולהמשיך לטגן עד שהגזר מתרכך ומחליף צבע.
מכבים את האש, כותשים פנימה את השום ומוסיפים מלח וכמון, מערבבים היטב, מוסיפים את האורז המבושל ומערבבים שוב. (אפשר לטעום כדי לוודא שיש מספיק מלח. אפשר גם בכלל לאכול את זה ככה.)
חוצים את הפלפלים לאורך, מרוקנים את הגרעינים והחלקים הלבנים אך משאירים את החלק הירוק של הגבעול.
ממלאים ומסדרים בתבנית, מוזגים על כל פלפל מעט מרוטב העגבניות ואת השאר מוזגים לתבנית מסביב, אופים כ-20-30 דקות בחום 180 עד שהפלפל רך אך לא מתפרק, והחלק העליון של כל ממולא משחים.

כמובן שאפשר להוסיף עלים ירוקים קצוצים, להחליף את האורז בבורגול, קינואה או דוחן, להוסיף או להחליף את אגוזים המלך באגוזים אחרים, לשנות את התיבול, להוסיף עוד ירקות מלבד גזר, להוסיף לרוטב העגבניות כף סילאן וכף חרדל דיז'ון...
אני רק מספרת לכם מה עבד לי ויצא טעים.

וכמו תמיד, אתם יודעים, אני מאד שמחה לענות על שאלות ועוד יותר שמחה לשמוע מכם איך יצא.

להתראות ובתאבון!
עינה


ריבועי קוואקר וטחינה - מתכון מושחת שחזר בתשובה

אמי, כפרה עליה, מכינה לפעמים מין עוגה כזאת שטוחה שחותכים לריבועים, שזה יוצא כמו עוגיות, אבל זה לא בדיוק עוגיות. באנגלית יש לזה מלה מתאימה - Bars. אבל לא משנה איך קוראים לזה, זה טעים חבל על הזמן ופשוט אי אפשר להפסיק לאכול את זה.

והרי המתכון:
1 כוס טחינה (במקור 100 גרם מרגרינה או חמאה)
1 כוס דחוסה סוכר חום כהה (לא דמררה ולא סוכר קנים, אני מתכוונת לסוכר הדביקי והלח, זה עם המולסה)
1 ביצה גדולה
1 כפית א. אפיה
1/4 כפית סודה לשתיה
קורט מלח
קורט קינמון
קורט הל טחון
3/4 כוס קמח
1.5 כוס קוואקר
חופן-חופניים של: אגוזים קצוצים/ שקדים קצוצים/ זרעי חמניה
(במקור מוסיפים גם חבילה של שוקולד מריר קצוץ לקוביות ושפריץ תמצית וניל, אבל כמו שאמרנו המתכון חזר בתשובה)

העיסה מאד קשה ודביקה, ויש לשטח אותה בעקשנות על תבנית משומנת היטב או על נייר אפיה לעובי של כסנטימטר אחד.
אם נדמה שיש חריצים קטנים, אל דאגה, הם יסתמו לבד.
אופים 20 דקות בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות צליוס, מוציאים ומצננים כ-15-20 דקות ואז חותכים לריבועים.

שתהיה לכם שנה אזרחית מתוקה-מתוקה,

עינה.