קאבאג' כופתא - או פלאפל הודי - או פשוט קציצות כרוב וקמח חומוס

אני מאד אוהבת את משחק הניחושים. מטעימה בלבד, רק יחידי סגולה מנחשים מה הרכיבים של הקציצות האלה, כיוון שהן לא מזכירות חומוס, ורק מי שיש לו זכרונות ילדות מכרוב ממולא עם אורז בשר וקינמון יכול אולי לזהות את הכרוב.
אבל כשנותנים ביס במעטה השחום הזה ומבפנים בוקעת רכות מתקתקה ומפתיעה... זה לא כל כך משנה.

גם את המתכון הזה, הודי במקור, למדתי מבתיה (שכבר הזכרתי כמה פעמים בבלוג) ושכללתי רק קצת.
ההכנה מאד קלה, וגם האכילה מסתבר מאד מאד קלה. זו אחת המנות שלא משנה כמה אני אכין ממנה ולא משנה כמה קטנה הסדנא - לא ישאר כלום. אבל אל תדאגו לי, אני חוטפת כמה מהתבנית לפני שזה מספיק להגיע לשולחן.

רכיבים:
1 כרוב בינוני
2 בצלים בינוניים
1.5 כוסות קמח חומוס
1.5 כוסות קמח שיבולת שועל (שיבולת שועל טחונה מבעוד מועד בבלנדר או במעבד מזון)
כפית מלח
כפית קינמון
(או גרם מסאלה: הל, קינמון, ציפורן, פלפל אנגלי וכמון)

חותכים את הכרוב לחתיכות בינוניות וטוחנים במעבד מזון עד לקבלת גרגרים בגודל של קוסקוס. (ייתכן שתצטרכו 2 נגלות). אם יש הרבה נוזלים כדאי לסנן החוצה את רובם. למי שאין מעבד מזון - אפשר לגרד בפומפיה בחורים הקטנים. טוחנים את הבצלים עד שהם הופכים לרסק. מערבבים את הירקות הטחונים עם שני סוגי הקמחים והתבלינים ומערבבים בידיים בהנאה רבה.
העיסה צריכה להיות רכה ולחה מחד, אך לא מתפרקת מאידך - צרו לביבה קטנה בכף היד ונסו להקפיץ אותה קצת - אם היא נוחתת שלמה ולא מתפרקת, היא בסדר גמור. אם היא יבשה מדי אפשר להוסיף עוד בצל או כרוב, אם רטובה - עוד מאחד הקמחים.

אם אתם חושבים שאני הולכת לשלוח אתכם עכשיו לסשן ארוך ומסריח של טיגון עמוק - אתם טועים ובגדול.
(כלומר, אתם יכולים אם אתם ממש רוצים, אבל אין שום צורך.)
לקבלת אותו האפקט בלי הדפקט:
מניחים נייר אפיה על תבנית שטוחה גדולה, ומושחים בכמות נדיבה של שמן. יוצרים קציצות בקוטר כ-5 ס"מ ובעובי כ-2 ס"מ. (אפשר גם ליצור קציצות יותר שמנות ומעט מאורכות, נדמה לי שזו הצורה המסורתית). עוברים עם שתי אצבעות טבולות בשמן 'ומלטפים' כל קציצה.
אופים כ-20-30 דקות בחום בינוני-גבוה (חשוב לחמם מראש את התנור) - עד שהן התחתית והן החלק העליון של כל קציצה השחימו קלות והקציצה לא מתפרקת. מניחים לקציצה להתייצב 5 דקות ואוכלים.
 מומלץ לאכול חם מהתנור, או להשאיר על משטח חם עד ההגשה. חימום חוזר לא עושה אותו אפקט.

למי שמנסה להמנע משמן לחלוטין- אפשר לאפות בלי שמן בכלל, ובמקום זה להניח כל קציצה על פרוסת עגבניה. יוצא נחמד מאד.
למי שמנסה להמנע משמן רק קצת - אפשר לאפות אם ממש מעט שמן בתחתית וזהו. אבל תזכרו מה הכי טעים.

אני מאד אוהבת להגיש את הקציצות האלה עם גבץ'
או עם רוטב עגבניות מהיר וטרי שאני טוחנת בצ'יק: 3 עגבניות, 2 שיני שום, חצי כפית מלח, ועשבי תיבול מהגינה אם יש (זעתר, אורגנו, בזיליקום)

ב-ת-א-ב-ו-ן
ו... כן, נו, ספרו איך יצא!

קציצות עדשים שחורות ואגוזי מלך (ללא ביצים וללא קמח חיטה)

יש בעיה שחוזרת על עצמה עם הקציצות האלה, שתמיד תמיד מבקשים את המתכון שלהן. הבעיה היא שאני עושה אותן כל פעם קצת אחרת ובלהט הרגע שוכחת לרשום...

ובכל זאת יש איזה עקרון מנחה, אז הצלחתי בסופו של דבר למצוא את הנוסחה והנה היא לפניכם.

רק אסביר קודם מה הרעיון: מה שמחבר את הקציצות זה שילוב של רכיבים סופחי נוזלים (קטניות אגוזים וקמח אם צריך) ורכיבים שמוציאים נוזלים בחום (ירקות), עם שומן איכותי (וטעים).

הוספתי בסוף גם כמה אפשרויות להחלפות ותוספות, ואני מאד מזמינה אתכם לכתוב בתגובות מה ניסיתם בבית ואיך זה יצא.

רכיבים:

2 כוסות עדשים שחורות או חומות, או שעועית מאש, או שילוב ביניהם

2 קישואים

3 גבעולי סלרי גדולים

1 בצל גדול
חובן כוסברה ו/או פטרוזיליה

1/3 כוס אגוזי מלך

כפית מלח (ים אטלנטי - מומלץ) או 2 כפות רוטב סויה

4 כפות אבקת שמרי בירה (אופציה)

כמון

מעט קינמון להרפתקנים

אופציונלי לשיפור האחידות: קמח חומוס, טחינה גולמית

הכנה:

את העדשים מומלץ להנביט, אבל אפשר להסתפק בהשריה של 7 שעות. אם אפשר לנגוס בעדש בקלות זה נחשב טרום-נבוט ומספיק טוב לקציצות.
אם אתם ספונטנים, תסתפקו בהשריה קצרה של חצי שעה-שעה ובישול עד שאפשר לנגוס בעדש בקלות - אבל שלא יהיה רך מדי ואסור יתפרק.
חשוב לסנן את העדשים טוב טוב לפני שמתחילים.

מכניסים את כל הירקות, שמרי הבירה, התבלינים העדשים והאגוזים למעבד מזון.

בדרך כלל יותר נוח לטחון את הרכיבים בכמה נגלות - תלוי בגודל המיכל של המכשיר.

אני ממליצה לעשות נגלות מעורבות ולא לטחון כל פעם חומר אחר בנפרד.
מערבבים היטב את הבלילה. בשביל לוודא שהקציצה לא תתפרק באפיה יוצרים קציצה ומקפיצים על היד. אם כשהיא נוחתת היא מתפרקת ונוזלת, צריך עוד חומר יבש אז אפשר להוסיף קמח חומוס. כנל עם מקפיצים ונוצרים סדקים קטנים בקצוות.
אם היא נוחתת ונשארת שלמה ורק טיפה משתטחת - ברכותי, הקציצה תשרוד את האפיה ולא תתפרק.
אם היא נוחתת ולא משנה בכלל את צורתה - הקציצה יבשה מדי וכדאי להוסיף עוד קצת ירקות.

אפייה:

צרים קציצות בעובי 1.5-2 ס"מ ובקוטר 4-5 ס"מ, מסדרים על נייר אפייה משוח בנדיבות בשמן (גם כאן חמניות לא מזוכך או זית לא להתפשר), ו"מלטפים" כל קציצה מלמעלה עם שתי אצבעות משומנות.

אופים כ-10 דקות בחום 160 מעלות עד שנהיה קצת קריספי מבחוץ, ועוד כ-15 דקות בחום 60 מעלות. אם יש לכם כפתור טורבו תפעילו אותו.

האפיה הקצרה בחום נמוך יחסית נועדה לשמור על הטעמים והערכים התזונתיים של המרכיבים, והיא גם משאירה את הקציצה עסיסית וטעימה. 

הגשה:

מומלץ להגיש 5 דקות עד חצי שעה אחרי שיוצא מהתנור (5 דקות יתנו לקציצה מעט להצטנן ולהתייצב, אחרי חצי שעה היא כבר תתקרר מדי), בליווי רוטב-בזק שטוחנים במעבד מזון או בבלנדר מוט:

4 עגבניות, 1 שן שום, חצי כפית מלח, תמר מג'הול, 2 כפות שמן זית, רבע צרור כוסברה או בזיליקום. הולך מצויין גם עם טחינה חמצמצה שמנת או יוגורט.

טיפים ווריאציות מומלצות:

ירקות אפשריים במקום או בנוסף: גזר, גמבה, קישוא, כרישה, דלעת, שום, עוד בצל, פטרוזיליה, כוסברה, מנגולד וסלק.

תוספות טעימות אחרות: זרעי דלעת, קשיו, שקדים, נבט חיטה.

למשקיענים מושחתים: את הבצל שבמתכון לפרוס לרצועות ולטגן בשמן זית עד השחמה ולטחון עם כל היתר.

אם העיסה מתפרקת כי היא רטובה מוסיפים קצת קמח חומוס או קוואקר טחון, ואם היא מתפרקת כי היא יבשה מוסיפים טחינה.

בגדול היחס בנפח בין העדשים המונבטות לירקות צריך להיות פחות או יותר 1:1.

אם מוסיפים עוד ירקות בנפח, בדרך כלל צריך להוסיף עוד עדשים או אגוזים או קמחומוס/קוואקר.

בתאבון, וספרו איך יצא!