30.5.11

פאי בת המוזג (קדרה שטוחה של בטטה חיטה ובירה)


אחד המאכלים האהובים עלי זה פאי רועים. כזה שעושים עם בקר טחון וירקות טעימים מלמטה, ומכסה של פירה תפו"א קטיפתי מלמעלה. למען האמת השם פשוט מהלך עלי קסם. אני מדמיינת רועים לובשי פרוות מתכנסים באוהל ואוכלים לשובע אחרי יום ארוך באחו... (עוד פעם חושבת על יעקב אבינו? נראה לי שהוא היה טבח מצויין, אני מחבבת אותו יותר משחשבתי. הבהרה: אני לא באמת מייחסת את המצאת הפאי-רועים ליעקב, רק שטה לי בדמיונות)

אחת הדמויות הכלליות האהובות עלי היא דמות הפונדקית. היא מצויה במחזה פונדק הרוחות של אלתרמן ואף ברבים משיריו, בסרטי מערבונים ובסיפורי עמים ואגדות, בדיינרים ומוטלי-דרכים בסרטים אמריקאים, וגם, (וארור מי שיגיד שלא), בחנויות הנוחות שבתחנות הדלק. אלוהים שומר מקום בגן עדן לכל אחת ואחת מאותן מוכרות שהגישו לי קפה או קולה באמצע נסיעת לילה הרפתקנית.
לפעמים אני חושבת שלולא רוח הנדודים שמנדנדת אותי רצוא ושוב ברחבי הארץ ואולי עוד מעט ברחבי העולם, הייתי בעלת-פונדק. הייתי מוזגת לאנשים בירות צוננות ונזידים מהבילים (או גולאש), שומעת סיפורי הרפתקאות נהדרים, וגוררת אותם שיכורים למיטתם החד-פעמית. והכי חשוב – הייתי לובשת שמלת ארגמן תפוחה וסינר לבן עם מלמלה, עגילי חישוק ומטפחת תחרה שחורה.


אני מאוד אוהבת גם שזיפים, ובפרט שזיפים מיובשים. כשהייתי ילדה (טוב, נערה) הייתי אוכלת שזיף ומוצצת את הגרעין שלו כמו סוכריה כל היום. ולפני שיבוא החוכמולוג שמכיר אותי מאז, וילשין עלי שפעם נשארתי עם אותו גרעין משך שבוע – אני אתקן אותו ואומר שזה היה תשעה ימים. כמו כן, בצוואה שלי אבקש להטמן עם גרעין של שזיף בפה בתקווה שיצמח מקברי עץ שזיפים. אני מספרת לכם את זה כי יש שזיפים מיובשים במתכון, והרגשתי שזה לא בסדר שסיפרתי לכם עד עכשיו רק על דברים שקשורים בשם שהמצאתי ולא במאכל עצמו. (למרות שזה גם לא ממש קשור, אבל אני יודעת שזו הסיבה שאתם כל כך אוהבים לקרוא פה.)

במהלך הסדנה האחרונה היה לי חזון. החזון בעצם היה יותר דומה לצ'ולנט מאשר לפאי רועים, אבל המיתוג עושה 90% מהעבודה. היה לי ברור שאני רוצה להקדיש מאכל מסויים לבת-המוזג, זו שנולדה בפונדק וגדלה בו ועתידה לרשת אותו, והרגשתי שזה זה. הרגשתי שזה הולך לצאת מאכל כל כך נשי, עד כדי כך שהרגשתי שאני חייבת פעם לדון בשאלה הזו אם יש דבר כזה בכלל אוכל נשי ואוכל גברי, מעבר לסטריאוטיפ המגדרי המאוס 'נשים אוכלות סלט גברים אוכלים סטייק', אבל לא עכשיו, כי אני חייבת קודם להכין את זה.
כפי שאמרתי, במידה רבה פאי בת-המוזג היא קצת יותר צ'ולנט מפאי, וזה כולל את המאפיין החשוב שהוא שהיית לילה שלם בתנור, כך שיש להכין אותה יום לפני שרוצים לאכול.

חומרים לתבנית ביתית גדולה ועמוקה (בערך 40*40):
2 כוסות גרעיני חיטה שלמה מושרית ליממה או לפחות ללילה
2-3 בטטות בינוניות (בגודלן, אך אלוהיות באיכותן)
1 ליטר בירה (לטעמכם, אני נוטה לחשוב שאדמדמות וכהות עושות עבודה מצויינת)
שזיפים מיובשים ללא גלעין - כחול אשר על שפת הים (משהו כמו 16-20)
שיני שום - ככוכבי השמים (נראה לי 6-10 זה די והותר)
שקדים - מלוא חופניים-שלוש
כפית שטוחה מלח
שפריץ רוטב סויה
2 כפות סילאן
2 כפות סוכר חום (כהה דביק) או מולסה
פלפל
מים לפי הצורך

הכנה:
קולפים את הבטטות ופורסים לפרוסות בעובי ס"מ. משמנים קלות את התבנית ומרצפים בפרוסות בטטה. אפשר שהן תעלינה קצת זו על זו. על מצע הבטטות מפזרים את החיטה השרויה. בערימת החיטים משבצים את יהלומי השזיפים ואת שיני השום - חובבי הז'אנר יכולים להשאיר אותן בקליפתן ולשלוק את השום הנימוח, עדיני הנפש יכולים להמעיט בשיניים ואף לחצותן. מגמיעים את התבנית ב-1/2 ליטר בירה, ואת החצי השני שותים. [זהו חלק אינטגרלי מהמתכון! אם מבשלים בחברותא מומלץ להצטייד ביותר בירה.] מערבבים את שאר הממליחים והממתיקים בכוס מים רותחים ומוסיפים לתבנית, אם צריך עוד נוזלים כדי להגיע לגובה מפלס החיטה מוסיפים עוד קצת מים או בירה, ומפזרים למעלה פלפל שחור ו/או אנגלי.
מכסים את התבנית בנייר כסף, או אם יש לכם תבנית עם מכסה – השתמשו בה. מכניסים את התבנית לתנור שחומם מראש ל-200 מעלות, ואחרי כחצי שעה מנמיכים ל-100 מעלות, ואופים עד אור הבוקר.

בתאבון, ואני מקווה שהפוסט הזה מפצה על העדרותי הארוכה. (בטוחה שהפאי עצמה מפצה).
3> 
עינה.

נ.ב. – עד שהתחלתי לכתוב את המתכון לא הבנתי עד כמה התגעגעתי – אז תדעו שהתגעגעתי הרבה.

10 תגובות:

  1. אנונימי31.5.2011, 5:58

    תודה שחזרת :-)

    השבמחק
  2. בפונדק המטולוגי יש גם זקנה שיושבת בפינה בתפקיד המקהלה היוונית? אם כן אז אני כבר מבקשת אודישן לתפקיד - אני מוכנה גם לקלף ירקות בישיבה עם סיר על הברכיים וכוס ג'ין לצידי!

    השבמחק
  3. עינה, המתכון נראה מאוד מפתה, אני בכלל אוהבת כל מה שקשור לתפוחי אדמה וחיטה, כך שכאן התענוג הוא כפול.

    השבמחק
  4. בדיוק השריתי את החיטה, אז אני לא יודעת לגבי התוצאה. אבל איזה פוסט מקסים!

    השבמחק
  5. בה-בה-בם!

    עברתי על הבלוג שלך היום ונזכרתי שהכנתי את זה בחורף שעבר. אז ככה:
    התבשיל היה מתוק מדי לטעמי. הייתי צריכה להבין מראש, ולבחור במשהו פחות מתוק. אז זה לתשומת-לב אוהבי המתוק.
    דבר שני, חשבתי שאני חכמולוגית והכנסתי לתבשיל שעועיות אדומות שהשורו במים, והן לא התבשלו למרות שעות הבישול הארוכות! שערוריה. זה גרם לי לחשוב שאולי משהו השתבש ואכן בתחתית הסיר היו עדיין נוזלים מיותרים. אז הגברתי את החום לעוד חצי שעה כדי לסיים את הבישול ולמעלה החיטה הפכה ליבשה ולא-מזמינה.

    חבל :(

    השבמחק
  6. מרוב תלונות שכחתי להגיד שחוץ מזה היה סבבה. תכלס הכל נאכל והשזיפים נותנים צבע וטעם יפים אז לקחתי אותם כטיפ לעתיד :)

    השבמחק
  7. :)
    יכול להיות שזה יותר מדי סילאן לכמות ביתית, תמיד כשאני מכינה את זה זה בתבנית תעשייתית גדולה... תודה על ההערות

    השבמחק
  8. חולה על פאי רועים, בכלל כל דבר עם תפוחי אדמה קונה אותי בלי לטעום בכלל. רק השזיפים קצת בעייתיים לי בקונסטלציה זו כי אני מעדיפה משהו פחות מתוק שלא מזכיר לי פנקייק.

    השבמחק