לזניה טבעונית

במהלך הבישולים שלי למאות אנשים שונים מרחבי העולם, מוצבים לפני אתגרים רבים ומסובכים: רגישויות למזונות, מחלות לא-עלינו, עמידה בתקציב, המנעות אידאולוגית ממאכלים, חוסר-חיבה קבוצתי למרכיבים או לסוגי מאכלים מסויימים, ונורא מכל - שנאת כוסברה.

במסגרת מאמצי האביריים להתגבר על כל אלה ולהכין ארוחה טעימה ומזינה שמתאימה לכוווולם, לפעמים קורה לי (בטעות) שהמנה ה'תחליפית' שהכנתי במיוחד לסועדים רגישים ו/או בררנים יוצאת כל כך טעימה ומיוחדת, שכל האומניבורים (סועדי-כל, וכשאני אומרת כל אני מתכוונת לה-כ-ל) רוצים לאכול גם ממנה ומבקשים את המתכון.

יום אחד רציתי להכין לזניות לקבוצה די גדולה ש10% מתוכה היו אלרגים ללקטוז או טבעונים. למה התעקשתי על לזניה? השד יודע, אבל כנראה שהוא באמת יודע, כי בזכותו נהגתה הלזניה הטבעונית הזאת, ואני יודעת שזה נשמע מוגזם אבל היא חילקה את החיים שלי לשניים: לפני שהכנתי אותה ואחרי.
ובכן, כיוון שבלזניה יש הרבה גבינה, ובלזניות החביבות עלי יש הרבה סוגים של גבינה, ניסיתי לחשוב על כל המאכלים שמזכירים לי גבינה בכל בחינה אפשרית: בטעם, בטקסטורה, בריח, בצבע, בשם, במבטא וגו'. גיבשתי לי מתוך כל האסוציאציות את הנבחרת לבנה שתפורט בהמשך והוספתי לה טימין. את רוטב העגבניות המעולה הכין אחי היקר נועם, עם עלי דפנה ורוזמרין.
חברים, אני ממש לא חסידה של טופו בלשון המעטה, אבל הלזניה הזאת יצאה כל כך טעימה, עד שהטבעונים שהיו שם חשדו שאני מנסה לעבוד עליהם ולהאכיל אותם גבינה במרמה.
בעקבות ההצלחה החלטתי להכין לזניה כזו בברנץ' המשפחתי המסורתי של ראש השנה, להסתיר מסבתא אסתר את העובדה שזה מכיל טופו ולא קוטג', ולבדוק את התגובות. אכן, הלזניה נטרפה, וכולם היו מופתעים בסוף כשגיליתי. אפילו הדוד הקרניבור שלי התלהב.

רכיבי הלזניה:
1 חב' אטריות לזניה, אני ממליצה על אטריות ללא בישול של 'ברילה'.
רוטב עגבניות משובח, והרבה ממנו (כ-3-4 ליטרים, שזה בערך מלוא הסיר הביתי הממוצע)
אתם יודעים, לטגן קצת בצל ושום, להוסיף עגבניות, רסק, מלח, טיפה סוכר, ולתבל איך שמתחשק. (רמז: עלי דפנה וענפון רוזמרין טרי. להכניס יחד עם העגבניות, להוציא לפני השימוש.) בתום הבישול מומלץ לרסק במעבד מזון או בלנדר יד שיהיה סמיך וחלק. (המונח המקצועי הוא ''להבז'ז'ז'יט'', לאט לאט תלמדו את כל המילים החשובות)

חומרים לבלילת לא-גבינה:
2 חב' של הטופו החביב עליכם
3/4 פחית קרם קוקוס (יש מי קוקוס וקרם קוקוס, אבל כל חברה קוראת לזה אחרת. תקחו מה שנשמע לכם הכי סמיך או מכיל יותר שומן בערך התזונתי.)
3 כפות גדושות של קורנפלור מעורבבות בחצי כוס מים קרים (אפשר להחליף ב2-3 ביצים אם אתם נורא רוצים, טרם ניסתי זאת אבל זה אמור לעבוד.)
4 כפות גדושות של אבקת שמרי בירה (להשיג בחנויות טבע)
מלח לפי הטעם

הכנת הלא-גבינה:
מגרדים את הטופו בפומפיה - גס או דק, או גם וגם, זה לא חשוב. מערבבים עם שאר החומרים.
כעת ניתן להוסיף טימין ו/או תרד (קפוא שהופשר ונסחט, או טרי שנקצץ ונחלט) ו/או כל דבר אחר שתשמחו לפגוש בלזניה, רצוי לא עם יותר מדי נוזלים.

עכשיו לחלק הכיפי, (מה, לא נהניתי עד עכשיו?!) כדאי לכם לבחור תבנית עמוקה, בערך 25X35 ס"מ. אגב, זו תעסוקה נהדרת לילדים. וגם לא נורא אם יוצא עקום ומתערבב, ממילא לא רואים את זה וזה מתערבב בבטן :)

מזגו לתבנית מעט מרוטב העגבניות, מספיק בשביל רק להרטיב את התחתית. כעת רצפו אותה בדפי לזניה.
על דפי הלזניה שימו שליש מבלילת הלא-גבינה.
על הבלילה פזרו בעדינות ובנדיבות בעזרת מצקת שכבה נאה של רסק עגבניות.
המשיכו לפי הסדר:
אטריות
לא-גבינה
רוטב
אטריות
לא-גבינה
רוטב
אטריות
ועכשיו - מה שנותר מקרם הקוקוס מעורבב עם קצת רוטב
ועל זה פרוסות עגבניה עגולות ויפות
ועל זה - מטפטפים תערובת שמרי בירה שמן זית ומלח.
כדאי לתת ללזניה לעמוד 20 דקות לפני הכנסתה לתנור, שם יספיקו לה כ-30 דקות בחום בינוני (מכניסים סכין ובודקים שהאטריות מוכנות.)

המלצתי - הכינו את הלזניה עד יום לפני מועד אכילתה, וחממו אותה 5-10 דקות בתנור לפני הארוחה עצמה. לזניה בת יום טעימה פי 24 מלזניה בת רגע. הטעמים נספגים, הלא-גבינה מתייצבת, וגם אתם זוכים לשתי נגלות של ריח מטריף בבית.

נשאר לכם הרבה רוטב? תאכלו מחר עם פסטה או שתכינו עוד לזניה :)

יאללה, אני מחכה לשמוע איך יצא לכם, ואם אתם משכללים ומשנים - אני מפצירה בכם לשתף! ותשמרו לי חתיכה ;)

אוהבת,
עינה