מתכון בסיס לעוגה בחושה - המתכון של נוגה ושרן

אני לא אופה גדולה אבל עוגות בחושות אני עושה תמיד לפי המתכון הזה ויוצא נהדר.

מחממים תנור ל-180 מעלות ומשמנים תבנית אפיה.

בקערה אחת מערבבים את הרטובים:
חצי כוס שמן/50 גר' חמאה מרוככת
1 כוס סוכר (חום או לבן)
2 ביצים
בערך כוס ממה שרוצים להוסיף: בננות מעוכות, גזר מגורד, תפוח מגורד, קוביות שזיף או אפרסק, רסק תפוחים וכו'
שפריץ תמצית וניל
חצי כוס יוגורט/חלב/חלב סויה

בקערה נפרדת מערבבים:
2 כוסות קמח (לבן או מלא או שילוב)
שקית אבקת אפיה
קמצוץ מלח
קינמון אם רוצים

מאחדים את הקערות ומערבבים רק עד שכל היבשים רטובים ואין גושים, לא יותר מדי. מעבירים לתבנית, מפזרים למעלה שוקולד מריר קצוץ ו/או אגוזים קצוצים או כל תוספת אחרת העולה על רוחכם, וטופחים קלות בשביל להשקיע טיפה לתוך הבלילה. אופים כ-25-35 דקות או עד שקיסם שננעץ בעוגה יוצא נקי.

סלק וקולורבי צלויים

3 סלקים
3 קולורבי
5 עלי דפנה
חצי כפית פלפל אנגלי טחון
חצי כפית מלח גס
שמן זית (או חמאה או גם וגם)


קולפים וחותכים את הקולורבי והסלק לקוביות/פרוסות/רצועות
מערבבים עם השמן והתבלינים ומניחים בתבנית עם נייר אפייה
אופים עד שמתרכך וטיפה שחום מבחוץ

גרטן טבעוני - תפו"א ובטטה מוקרמים בטחינה

בד"כ אנשים לא מאמינים שזה רק טחינה, אבל זה באמת רק טחינה.
אני הייתי סקפטית כששמעתי על הפטנט מידידי יונה, אבל כשניסיתי לא הצטערתי.

1 ק"ג תפו"א ובטטה (או רק תפו"א/רק בטטה)
כ- 1/4 כוס טחינה גולמית
כפית שטוחה מלח
תבלינים לפי הטעם: פפריקה מתוקה, אורגנו, פלפל שחור, שום

את תפוחי האדמה יש לקלף ואז לפרוס לפרוסות דקיקות ביותר - מומלץ באמצעות קולפן או מנדולינה או במעבד מזון על סכין דקה. בקערה מערבבים בידיים את הפרוסות עם הטחינה והתבלינים, עד שכל הפרוסות מצופות באופן אחיד. (תפוחי האדמה יפרישו מים עמילניים בגלל המלח, שיתערבבו עם הטחינה וזה מה שייצב את הפשטידה.)

משטחים את הפרוסות בתבנית משומנת ואופים עד שהלמעלה משחים ותפוחי האדמה רכים לחלוטין. אם התנור שלכם מייבש כדאי לאפות מכוסה בנייר כסף ולפתוח רק לקראת סוף האפייה.

לגיוון אפשר להוסיף פרוסות זוקיני, פלפל או בצל מטוגן. אפשר כמובן לנסות עם שילובי תבלינים אחרים חביבים עליכם (למשל טימין ואגוז מוסקט או קארי).

בהצלחה ובתאבון!

שיר ומרק סינדרלה

כמו שאולי ראיתם, הרבה זמן לא פרסמתי כאן. והתכוונתי, אני נשבעת, לפרסם כאן היום מתכון אחר – לעוגה מושחתת קלורית ויפיפיה ועם זאת בריאה ונטולת גלוטן-חלב-סוכר –  ועוד אעשה זאת. אבל פתאום עלה וצץ בי משהו אחר, שהפך לשיר ואז למרק, וגם חיבור לאגדות שכידוע למי שקורא את הבלוג בעיון יש לי חיבה יתרה אליהן, וזה נראה לי נכון לפרסם אותם כאן והיום.

למי שלא מכיר, תקציר זריז: מזה כשנה אני גרה באוטוקרוון מעשה ידי המכונה דלעת (שאלות נפוצות – כאן). בשבועיים האחרונים הפן הביתי של הדלעת היה מושבת ברובו – המקרר התקלקל, נאלצתי לפרק את כל הקונסטרוקציה של המקלחת ולסגור את הגז והמים, והכל היה מבולגן והפוך. נלוותה לכך עוגמת נפש ממוכר המקרר המנוול אבל זה כבר ממש לא קשור הנה. ממש בערב חג המקרר חזר מתיקון. אחרי ארוחת חג נהדרת בלוד נסעתי לחנות ולישון בהר איתן החביב עלי, והיום חיברתי הכל חזרה והבית שלי חזר להיות בית כיפי ונעים.

מתוך הרגל כלשהו או דחף שמתעורר בי כשאני נמצאת הרבה בעיר או בחברת אנשים – מה שקרה לי בשבועיים האלה –  רציתי לצאת לבלות, להיות עם אנשים, להרגיש מגניבה ושייכת. בשלב התכנונים נוצר מצב לא כל כך נעים, רציתי להגיע לאיזו מסיבה אבל התברר לי שמישהו שאני מחבבת מאד, קצת מסתייג מההגעה שלי. מיד געשו בי רגשות סינדרלה, שבגרסת דיסני שלה צפיתי אינספור פעמים בילדותי, וכמוה אף הרגשתי כשנשארתי שוב ושוב מחוץ למשחקים ולמסיבות ולבילויים של בני כיתתי לאורך שנות בית הספר. ואחרי שהרגשות האלה צפו ועלו, הם התנקזו שוב החוצה, והשאירו בתחתית לבי שיר קצר:

העולם הוא נשף

ואני לא הוזמנתי

אבל בחצות

כשכל הנסיכות הופכות לצפרדעים

הדלעת שלי נשארת דלעת

ואני נישאת על רכסי ההרים

נצחית כמו אגדה

ולאט לאט נזכרתי בכל הטוב הזה שכאן בהרים. ובכלל לא התחשק לי להתגלגל לשום מקום. לפנות ערב כבר נהיה ממש קריר, סגרתי את דלתי והצתתי את מחמם המים כדי שיפזר חמימות נעימה בחלל הקטן, לבשתי בגדים ארוכים וניגשתי למדפי האוכל לראות מה שרד את ימי החרבה. מצאתי דלורית קטנטנה שקניתי השד יודע מתי (אני זוכרת את ה'אוווווווו! חמודה קטנטנה!' שיצא לי כשראיתי אותה), ובצל בעל יצר הישרדות מפעים. לכבוד זה שהמקרר שב לפעום, קיבלתי מידידי יונתן קופסה של שעועית שחורה מושרית שנתתי לו לפני שבועיים ובינתיים נבטה והצמיחה זנבות מפוארים. במקרה השארתי אצלי שקית של אצות וואקמה אחרי סדנת הבישול שהעברתי, וזה כבר נראה לי מספיק בשביל ארוחת ערב נאה, ושוב לא חשתי צורך לנסוע להצטייד. (מה גם שחג, הכל סגור, ומה שפתוח יקר ולא מגוון וודאי עמוס בנופשים.)

וזה המרק שיצא (ולא הייתי משתפת אתכם סתם, הוא פשוט היה כל כך טעים ויפה):

רכיבים

1 בצל

1 דלורית קטנה וחמודה

3 שיני שום

כחצי כפית פפריקה מתוקה וחריפה

ממש מעט כמון

מים

חופן שעועית שחורה מונבטת (אפשר גם מבושלת או משימורים, או קטניה מונבטת אחרת)

חופן אצות וואקמה

רוטב סויה ומלח (לאזן ביניהם, בערך 2 כפות רוטב סויה ורבע כפית מלח)

חופן אורז לבן

קוצצים את הבצל ומטגנים במעט שמן בסיר עד שמשקיף ורך (אני השתמשתי בשמן קנולה לא מזוכך והוא מוסיף טעם די נחמד בעיני), מוסיפים את הדלורית חתוכה לקוביות קטנות ואת השום קצוץ דק דק, מוסיפים את הפפריקות והכמון, וממלאים במים (כ-2-3 כוסות). מוסיפים את השעועית והוואקמה, מביאים לרתיחה, מוסיפים מלח וסויה (לשים לב שגם לוואקמה יש מליחות), זורקים פנימה קצת אורז לבן כדי שיהיה סמיך ומשביע, מנמיכים ומבשלים עם מכסה עד שהאורז רך (20-15 דקות).

אני בד"כ לא מבשלת לעצמי, וכשאני כן אז הרבה פעמים זה יוצא בגדר הנחמד ולא ממש שווה שיתוף, אבל הפעם שילוב הטעמים והצבעים היה מאד מוצלח בעיני. וגם, יש לי חולשה לתבשילים שהם ארוחה שלמה מבחינת אבות המזון ועם זאת קלילים להכנה ואכילה.

אז תהנו לכם.

ולשנה החדשה אני מאחלת לכם (ולי) - איזון מושלם בין לבדות נעימה לחברת בני אדם מפרה ותומכת

וכמובן הרבה אוכל טעים

ואהבה.

עדשים חומות ומנחמות

לפעמים לסדנאות שאני מבשלת להן מגיעים משתתפים שלא כל כך מתחברים לקטע הצמחוני. קישואים וקינואה ממש לא עושים להם את זה. יתכן שהתבליניה שלהם בבית כוללת רק כמון, פלפל שחור ופפריקה, אולי איזה תערובת תיבול לעוף, וקצת טימין לארועים מיוחדים. האמת שאני מאד יכולה להבין אותם. ויש לי וידוי: יש תקופות בהן גם התבליניה שלי נראית בערך ככה, כי זה די מספיק. ויש אפילו רגעים בהם ארוחת החלומות שלי היא שניצל ופירה, רצוי עם אבקת מרק.

תבשיל חומוס ודלעת בקוקוס

תבשיל בסגנון הודי, מומלץ להגיש עם בורגול או קוסקוס.
הומצא מכורח הנסיבות כשתכננתי להכין מרק לקוסקוס, וברגע האחרון ביקשו ממני מפורשות לא להכין מרק אז נאלצתי לאלתר עם מה שהיה.

סלט גזר פסאודו-הודי

יש לי וידוי: בדרך כלל אני קצת נבוכה מכל העניין הזה של מתכונים לסלטים. גם לתת אותם וגם לקרוא אותם. אני דוגלת בשיטת הלקצוץ-דק-ירקות-בכל-מיני-צבעים ולהוסיף לימון מלח ושמנ"ז, ואם יש לי מצברוח טוב אז אפשר להוסיף אגוזים או זרעונים כלשהם. במקרה של סלט חסה אני אוהבת להוסיף מפירות העונה ולהכין ויניגרט כלשהו. סלטי כרוב וכדומה אני אוהבת לתבל עם רוטב סויה ושמן שומשום. לעצמי אני בד"כ מכינה סלט ערבי עם בצל וכמות מטורפת של לימון.
אבל לרוטב של סלט הזה יש פטנט, פשוט ונחמד שגיליתי במקרה באחד מפרצי ההרפתקנות שלי, ולכן אני מתבגרת על המבוכה ומגישה לכם מתכון לסלט מאד מאד פשוט.

דלעת ממולאת

זה מתכון שפינטזתי עליו הרבה מאד זמן, עד שנפלה לידי חתיכת דלעת שפשוט צעקה 'תמלאי אותי!', ובדיוק בישלתי לקבוצה בגודל המתאים.

לחם תירס (אומנומנום*)

מעלה את המתכון הזה לבקשת הקהל - הפעם בליווי קצת נוסטלגיה.
סיפרתי לכם פעם על נגה?

מוסקה טבעונית עם סויה וחלב קוקוס

לפני שמתחילים אני חייבת להגיד את זה: גם אני שונאת שבבי סויה/פתיתי סויה/סויה צ'אנקס/חלבון סויה מוקשה או איך שלא קוראים לדבר הזה! ובכל זאת המתכון הבא מכיל אותו, ובכל זאת הוא טעים אש.

פנקייק קמח חומוס מלוח/מתוק - הכוכב הראשי בתפריט החדש שלי

לא זוכרת אם סיפרתי לכם כבר, אבל אני בד"כ בקושי מבשלת לעצמי. אני צריכה אורחים או שותפים או חברים בשביל שיהיה לי תירוץ להכין משהו מושקע. יכולתי להעביר ימים שלמים בתזונה שמורכבת מלחם מלא עם כל מיני דברים - טחינה וירקות, אבוקדו, פסטו, גבינה, חביתה, פסטרמה, חמאה, ריבה, חמאת בוטנים, שוקולד או אפילו מיונז בלי כלום. תזונה מאוזנת, לא?

פרק ראשון במלחמתי בקנדידה - יעני-פחזניות בטטה כוסמין ללא סוכר כלל וללא חיטה

לפני שבוע נפגשתי עם נטורופטית. את רוב מה שהיא אמרה לי כבר ידעתי, ופשוט הייתי צריכה לשלם כסף למישהו זר בשביל לקבל ממנו סמכות ש'תמשמע' אותי.

לצורך הפטרות מפטריית הקנדידה שלכאורה יושבת לי במעיים (ולכאורה גם ל-80% מכם), ולכאורה נוכחותה גורמת למיני רעות מיחושים וחולשות, ירדו מהתפריט שלי לחודש הקרוב הדברים הבאים: חיטה, סוכר, חלב לסוגיו, שמרים, חומץ, פטריות, תפוחי אדמה, כל סוגי הפירות מלבד תפוחים ואגסים, אורז לבן, בוטנים ואלכוהול (יש אישור ליין יבש פעם בשבוע).
כמו כן, נתבקשתי לשתות הרבה מים, לשתות חליטת סרפד וגם לחפוף עם זה את הראש, לקחת כל מיני טיפות וכדורים של שום וכורכום וזקן-הסוס-הצולע, זה על בטן ריקה, זה אחרי האוכל, זה פעמיים וזה שלוש, לאכול פחות מזונות חומציים ויותר מזונות בסיסיים ו... לפחות מותר לי קפה אחד ביום.

[שימו לב: זו לא המלצה לטיפול או לאורח חיים, ואני לא יודעת מה מזה נכון. מה שאני כן יודעת על עצמי מנסיון העבר זה שכשאני נמנעת מחיטה סוכר וחלב אני מרגישה יותר טוב באופן כללי.]

פלפלים במילוי גבינות

חברה שלי קיבלה משימת צילום אוכל בלימודים, אז בחרתי כמה מתכונים ועשינו סשן טעים ופוטוגני.
מה שנחמד במתכון הזה, חוץ משהוא חתיך, זה שהוא ממש פשוט, גמיש ונתון לוריאציות, וגם דל שומן.

פלפלים ממולאים. צילום: חמוטל וכטל

מרק כרובים ומלכים

הזמן מתאים, צדפות שלי, לשיר בחרוזים

על כל מיני דברים יפים כרובים ומלכים

ולמה חזירים עפים ומי הים רותחים?

הידד, הידד כמה נחמד- נחייה כמו מלכים!

פלפל ומלח וחרדל וכל התבלינים

ואת כולם כאן נערבב לרוטב של מלכים

הידד, הידד נאכל היום מעדני מלכים!

(סוף השיר "סוס הים והנגר" מתוך עליסה בארץ הפלאות מאת לואיס קרול, גרסת דיסני)

לפעמים בישול הוא כמו שיר איגיון צרוף. יש לך ערימה של מרכיבים שהמכנה המשותף שלהם נעלם או קלוש, ועליך לשזור אותם בסדר וביחסים מדוייקים, ללא כל חוקיות ברורה, עד שיוצא מאכל מגובש ומדהים שפשוט אי אפשר לחזור ולפרוט אותו לרכיביו.

ולפעמים פשוט נתקלים במתכון ממש טוב.

פאי בת המוזג (קדרה שטוחה של בטטה חיטה ובירה)

אחד המאכלים האהובים עלי זה פאי רועים. כזה שעושים עם בקר טחון וירקות טעימים מלמטה, ומכסה של פירה תפו"א קטיפתי מלמעלה. למען האמת השם פשוט מהלך עלי קסם. אני מדמיינת רועים לובשי פרוות מתכנסים באוהל ואוכלים לשובע אחרי יום ארוך באחו... (עוד פעם חושבת על יעקב אבינו? נראה לי שהוא היה טבח מצויין, אני מחבבת אותו יותר משחשבתי. הבהרה: אני לא באמת מייחסת את המצאת הפאי-רועים ליעקב, רק שטה לי בדמיונות)

אחת הדמויות הכלליות האהובות עלי היא דמות הפונדקית. היא מצויה במחזה פונדק הרוחות של אלתרמן ואף ברבים משיריו, בסרטי מערבונים ובסיפורי עמים ואגדות, בדיינרים ומוטלי-דרכים בסרטים אמריקאים, וגם, (וארור מי שיגיד שלא), בחנויות הנוחות שבתחנות הדלק. אלוהים שומר מקום בגן עדן לכל אחת ואחת מאותן מוכרות שהגישו לי קפה או קולה באמצע נסיעת לילה הרפתקנית.

לפעמים אני חושבת שלולא רוח הנדודים שמנדנדת אותי רצוא ושוב ברחבי הארץ ואולי עוד מעט ברחבי העולם, הייתי בעלת-פונדק. הייתי מוזגת לאנשים בירות צוננות ונזידים מהבילים (או גולאש), שומעת סיפורי הרפתקאות נהדרים, וגוררת אותם שיכורים למיטתם החד-פעמית. והכי חשוב – הייתי לובשת שמלת ארגמן תפוחה וסינר לבן עם מלמלה, עגילי חישוק ומטפחת תחרה שחורה.

כיף לחזור הביתה + ממרח קשיו רב תכליתי

אמנם חזרתי כבר לפני יותר משבוע, אבל חזרתי ישר לתוך המטבח ובקושי היה לי זמן לנגב את הידיים על הסינר ולהקליד לכם.

היה כייייייף בארה"ב, ואני מתנצלת - אבל רוב החוויות הקולינריות שהיו לי שם ממש לא הולמות את רוח הבלוג. (החל באכילת פירות ים בכל הזדמנות, וכלה בקאפקייק הטבעוני עתיר המרגרינה(!) שהכנתי עם אלישה. אבל היי, חופשה זו חופשה...)
המעט שבו כן רציתי לשתף אתכם-
מאד נהניתי מכך שקייל וקולארד נמצאים בכל מקום (נכון זה נשמע כמו זוג הומואים?), חיים או מבושלים, ובקרוב יהיו נפוצים גם אצלנו אי"ה.
בערב האחרון שלי שם הלכנו עם כמה חברים ישראלי ל veggie planet שזו מסעדה צמחונית עם קונספט מדליק: בוחרים בסיס - אורז מלא, אורז לבן בקוקוס או בסיס פיצה מקמח מלא, ועל זה תוספת ממבחר גדול יצירתי ומעורר תאבון. אני הזמנתי משהו עם תרד פטריות ופטה (לא בדיוק זוכרת) וגולת הכותרת שעל כל זה היה המון רוטב קטיפתי מפלפלים קלויים ושקדים, טעים-טעים! בשביל ההשראות הקטנות האלה אני הכי אוהבת ללכת למסעדות. מבטיחה לעשות ניסויי-שחזור ולשתף. היה שם גם סלט פסטה עם בוטנים, ועוד כל מיני - אבל היה חשוך והייתה בירה טובה, ואחרי הכל אני לא מבקרת מסעדות או משהו (לא זכיתי בתחרות), אז אני לא זוכרת, טוב?

וכעת, בשמחה ובהתרגשות אני מגישה לכם את המתכון הפשוט בעולם ואחד הטעימים שבו - ממרח קשיו רב תכליתי! כי תכל'ס גם פה בארץ ממש כיף לפעמים, כדאי לזכור את זה ולהנות.

הכלים הדרושים:
בלנדר מוט
המיכל של הבלנדר מוט או קנקן בעל נפח וצורה דומים (גליל מאורך עם פתח רחב דיו אך לא רחב מדי)

המצרכים:
100 גר' קשיו טבעי (לא קלוי, לא מומלח)
מים (עד גובה הקשיו בכלי)
שן שום
כף שמן זית
קורט מלח
עשבי תיבול טריים לטעמכם: אורגנו, זעתר, שמיר, רוזמרין, בזיליקום - ומה שבא לכם.
אופציה - חופן עגבניות מיובשות בשמש (לא בצנצנת, אלא בתפזורת ובלי תוספות. אם הן רכות - הידד. אם לא - להשרות במעט מים ולהשתמש במי ההשריה כחלק מהמים שצריך ממילא)

הכנה:
שמים את הקשיו בכלי ומעליו את התיבולים הרצויים. ממלאים מים עד גובה הקשיו, וטוחנים. סה טו.
אפשר למרוח על לחם, לטבול בפנים ירקות או קרקרים, לתבל עם זה סלטים - ואם קראתם כבר כמה מתכונים כאן, אתם בטח יודעים שאני מאד אוהבת להשתמש בזה במקום גבינה בקישים ופשטידות.

זה הכל חברים, פשוט מאד.

אגב, רציתי לספר לכם שהיום חברתי חמוטל, הכשרונית והסטודנטית לצילום, ביקשה לצלם בישולים ומאכלים שלי - אז בקרוב יהיו כאן סוף סוף תמונות מקצועיות, איזה כיף!

קישואים ביוגורט

היי חברים
אני בבוסטון עכשיו, אבל הבטחתי להעלות את המתכון הזה ולא הספקתי לפני שנסעתי.
אז עכשיו סאנדיי מורנינג, אני בדירה של נועם ואלישה (אחי וזוגתו) המקסימים, הרחובות והגגות של בתי העץ המצועצעים בפרבר הנעים מצופים בשלג לבנבן, התחביב החדש שלי זה להסתובב בסופר-מרקט ולהתפעם הן מכמויות וממגוון הג'אנק-פוד בשימורים והן ממיני ירקות טריים שלא ראיתי מימי, ומשום מה בכל פינה ובכל רחוב יש ריח עז של צ'יפס.
(חוץ מברכבת התחתית, שם יש ניחוח נפלא של זפת).

אני בטוחה שאשוב עם המון סיפורים וחוויות, אבל עכשיו בעיקר בא לי לצבור אותן, אז ברשותכם אני עוברת ישר למתכון המובטח:

4 קישואים גדולים חתוכים לקוביות או מלבנים
2 'ידיים' של שומר טרי חתוכים לרצועות

3 כפות שמן זית כתית מעולה

1-2 כוסות יוגורט אמיתי (לא דנונה או מולר וכו', באלה יש תוספות של עמילנים ומייצבים וזה פיכסה)
1-2 שיני שום
כפית כמון
כפית מלח
כפית פלפל
מיץ מחצי לימון
זעתר טרי קצוץ (או יבש)

הכנה: מערבבים את הקישואים עם כף שמן בתבנית אחת ואת השומר עם כף שמן בתבנית שניה (או שניהם מופרדים באותה תבנית) וצולים בחום גבוה כ20-30 דקות פחות או יותר, עד שהירקות מתרככים ונהיים טיפה שרופים בקצה. (בד"כ השומר מוכן לפני הקישוא, ובשביל לא לשרוף אותו עדיף להכין אותם בנפרד.)
כשהקישוא מוכן מערבבים את כל החומרים ומכניסים שוב לתנור חם לדקה או שתיים, רק עד שהיוגורט מתחמם ומקבל גוון קל.

זהו, נכון פשוט?

אגב, זה יוצא מעולה גם עם זוקיני ירוק כהה.

בתאבון וספרו.. ספרו... ספרו מה שבא לכם!

עינה

קיש בטטה קשיו

זה מתכון שאלתרתי לראשונה לכבוד הבר-מצווה של ינאי חברי היקר (יש לי חברים בכל הגילאים) שאמא שלו ביקשה ממני להכין משהו לטבעונים. הכנתי שתי תבניות, ואם אינני טועה הן נגמרו למרות שהיו טבעונים ספורים בארוע, כלומר – עבר את המבחן. זה גם די פשוט ומהיר הכנה, לא צריך יותר מדי התכוננות מראש והתוצאה מרשימה וטעימה.
המתכון לקלתית (נו, הבצק) בהשראת מנעמי מנוה איתן, שאירחה אותי ואת אוּרי (הבן-זוג) במרפסת וכיבדה אותנו באוכל טעים להפליא – בין היתר קיש מנגולד מהגינה שלה, ובחיי שכמעט התעלפתי מרוב שהיה טעים.

נראה לי שאני מקדישה את המתכון הזה לקהילת באופן טבעי, כי כל הנפשות הפועלות מההקדמה הן גם משם :-)


בצק 

3 כוסות קמח מלא 

1 כוס שמן-זית
1 כוס מים פושרים עם 2 כפות מיץ לימון
מעט מלח

מערבבים ולשׁים הכל ביחד - וזהו. לא צריך מקרר, אפילו לא צריך מערוך, הבצק יוצא רך כמעט כמו משחה ואפשר פשוט 'למרוח' אותו בידיים על התחתית והדפנות של התבנית. הכמות הזו מספיקה לתבנית די גדולה (24-26) ואולי אפילו ישאר קצת בצק - אפשר לרדד ולהכין כיסוי (אני בד"כ לא עושה את זה) או להכין עוד קיש קטן חמוד.
כמובן שאין צורך לשמן, השמן בא בילט-אין.
במקור נעמי השתמשה ביוגורט עיזים וזה באמת מאד טעים, אני החלפתי במים עם מיץ לימון בשם הטבעונות וזה לא פחות מוצלח, אבל את יכולים להחליף חזרה ליוגורט רגיל או עזים.
ואם כבר חורגים מהטבעונות אפשר להחליף את כוס שמן הזית בחבילת 200 גר' חמאה מומסת/מרוככה בשביל שחיתות אולטימטיבית, או לעשות חצי חצי, כי מאד קשה להחליט מה יותר טעים.

מילוי 
3 בטטות בינוניות
1.5 כוס (כ-150 גר') קשיו טבעי לא קלוי
2-2.5 כוסות מים
כף רוטב סויה
כפית חרדל
כף מייפל טבעי (אפשר סילאן או דבש)
כפית מלח ים אטלנטי
קורט אגוז מוסקט 

קורט פלפל
2 כפות שמרי בירה

את הבטטות מגרדים בפומפיה ומניחים בקערה. את שאר הרכיבים טוחנים במעבד מזון – עדיף להתחיל עם הקשיו לבד עד שהוא נהיה 'חמאה', וא להוסיף את התבלינים ובהדרגה את המים עד שמתקבל מרקם כמו של יוגורט. שופכים את הקרם על הבטטות ומערבבים היטב, וממלאים את הבצק שבתבנית.

אפיה – כ-30 דקות בחום בינוני, עד שהבטטה מרוככת.

לגבי התיבול: כל פעם אני עושה קצת אחרת, הייתה פעם שיצאה מהממת במיוחד ורשמתי את הרכיבים על פתק – וכמובן איבדתי אותו. עוד דברים שהולכים פגז עם בטטה: קוקוס, בזיליקום, חמאת בוטנים, ג'ינג'ר, קארי מדרס.
(הרבה שואלים אותי אם שמרי בירה זה חובה – אז לא, זה לא חובה, אבל עדיין לא הצלחתי להבין למה שמישהו ירצה לוותר על הדבר הטעים והבריא הזה?)

מזמינה אתכם לשחק עם הטעמים ולכתוב מה השילוב המנצח שלכם. 

שבת טעימה ונעימה,

3>

עינה

גרנולה ללא שמן

כן, אני יודעת, אפשר להכין גרנולה בתנור.

אבל משהו בקליה על האש משום מה יותר מוצא חן בעיני.

20 דקות של בחישה איטית וקצובה אחרי ארוחת הערב, הן לפעמים בדיוק המדיטציה שאני צריכה בשביל ללכת לישון רגועה. (זה, והידיעה שהגרנולה למחר בבוקר מוכנה.)

אז כן, אתם יכולים להכין בתנור, אבל אם אתם רוצים לדעת בדיוק איך אני מכינה, אז ככה:

במחבת רחבה עם תחתית עבה אני קולה:

3 כוסות שיבולת שועל משך 15 דקות תוך ערבוב על אש נמוכה.

אחרי 15 דקות אני מוסיפה:

1/2 כוס זרעי חמניה

1/2 כוס שברי שקדים

1/2 כוס שומשום

1/2 כוס קוקוס טחון

מערבבת עוד 3-5 דקות, מכבה את האש וממשיכה לערבב.

אם אני מעוניינת להמתיק, אני מוסיפה למחבת בעודה חמה מעט דבש או סילאן (כחצי כוס) וצימוקים כיד המלך ומערבבת היטב עוד דקה.

בשלב הזה אני מעבירה את הגרנולה למגש גדול עמיד בחום ונותנת לה להתקרר.

אחרי שהיא התקררה אפשר לפורר עם כף (היד) את הגושים שנוצרו מהסילאן, לאכול עם יוגורט ופירות ואת השאר לאחסן בכלי סגור.

הגרנולה מחזיקה מעמד חודש-חודשיים, ואפילו יותר אם אינה חשופה לחרקים ולחות. אבל אין סיבה לא לגמור אותה לפני כן...

בתאבון!

קאבאג' כופתא - או פלאפל הודי - או פשוט קציצות כרוב וקמח חומוס

אני מאד אוהבת את משחק הניחושים. מטעימה בלבד, רק יחידי סגולה מנחשים מה הרכיבים של הקציצות האלה, כיוון שהן לא מזכירות חומוס, ורק מי שיש לו זכרונות ילדות מכרוב ממולא עם אורז בשר וקינמון יכול אולי לזהות את הכרוב.
אבל כשנותנים ביס במעטה השחום הזה ומבפנים בוקעת רכות מתקתקה ומפתיעה... זה לא כל כך משנה.

גם את המתכון הזה, הודי במקור, למדתי מבתיה (שכבר הזכרתי כמה פעמים בבלוג) ושכללתי רק קצת.
ההכנה מאד קלה, וגם האכילה מסתבר מאד מאד קלה. זו אחת המנות שלא משנה כמה אני אכין ממנה ולא משנה כמה קטנה הסדנא - לא ישאר כלום. אבל אל תדאגו לי, אני חוטפת כמה מהתבנית לפני שזה מספיק להגיע לשולחן.

רכיבים:
1 כרוב בינוני
2 בצלים בינוניים
1.5 כוסות קמח חומוס
1.5 כוסות קמח שיבולת שועל (שיבולת שועל טחונה מבעוד מועד בבלנדר או במעבד מזון)
כפית מלח
כפית קינמון
(או גרם מסאלה: הל, קינמון, ציפורן, פלפל אנגלי וכמון)

חותכים את הכרוב לחתיכות בינוניות וטוחנים במעבד מזון עד לקבלת גרגרים בגודל של קוסקוס. (ייתכן שתצטרכו 2 נגלות). אם יש הרבה נוזלים כדאי לסנן החוצה את רובם. למי שאין מעבד מזון - אפשר לגרד בפומפיה בחורים הקטנים. טוחנים את הבצלים עד שהם הופכים לרסק. מערבבים את הירקות הטחונים עם שני סוגי הקמחים והתבלינים ומערבבים בידיים בהנאה רבה.
העיסה צריכה להיות רכה ולחה מחד, אך לא מתפרקת מאידך - צרו לביבה קטנה בכף היד ונסו להקפיץ אותה קצת - אם היא נוחתת שלמה ולא מתפרקת, היא בסדר גמור. אם היא יבשה מדי אפשר להוסיף עוד בצל או כרוב, אם רטובה - עוד מאחד הקמחים.

אם אתם חושבים שאני הולכת לשלוח אתכם עכשיו לסשן ארוך ומסריח של טיגון עמוק - אתם טועים ובגדול.
(כלומר, אתם יכולים אם אתם ממש רוצים, אבל אין שום צורך.)
לקבלת אותו האפקט בלי הדפקט:
מניחים נייר אפיה על תבנית שטוחה גדולה, ומושחים בכמות נדיבה של שמן. יוצרים קציצות בקוטר כ-5 ס"מ ובעובי כ-2 ס"מ. (אפשר גם ליצור קציצות יותר שמנות ומעט מאורכות, נדמה לי שזו הצורה המסורתית). עוברים עם שתי אצבעות טבולות בשמן 'ומלטפים' כל קציצה.
אופים כ-20-30 דקות בחום בינוני-גבוה (חשוב לחמם מראש את התנור) - עד שהן התחתית והן החלק העליון של כל קציצה השחימו קלות והקציצה לא מתפרקת. מניחים לקציצה להתייצב 5 דקות ואוכלים.
 מומלץ לאכול חם מהתנור, או להשאיר על משטח חם עד ההגשה. חימום חוזר לא עושה אותו אפקט.

למי שמנסה להמנע משמן לחלוטין- אפשר לאפות בלי שמן בכלל, ובמקום זה להניח כל קציצה על פרוסת עגבניה. יוצא נחמד מאד.
למי שמנסה להמנע משמן רק קצת - אפשר לאפות אם ממש מעט שמן בתחתית וזהו. אבל תזכרו מה הכי טעים.

אני מאד אוהבת להגיש את הקציצות האלה עם גבץ'
או עם רוטב עגבניות מהיר וטרי שאני טוחנת בצ'יק: 3 עגבניות, 2 שיני שום, חצי כפית מלח, ועשבי תיבול מהגינה אם יש (זעתר, אורגנו, בזיליקום)

ב-ת-א-ב-ו-ן
ו... כן, נו, ספרו איך יצא!