עוד מבית הספר היסודי ממש משגעת אותי השאלה מה היה בנזיד העדשים
האדום האדום הזה, שיעקב הזיד לעצמו ונתן לעשיו. הייתי נותנת לו את הבכורה שלי רק בשביל המתכון! מה עשה אותו אדום בכלל? הרי העדשים נהיים חומים-צהובים בבישול! אני מדמיינת אותו שוקד בריכוז מעל הקדרה, בוחר בקפידה את הרכיבים, בוחש בתשומת לב... נו בחייאת יענקל'ה, תמזוג לי איזו קערה...
כשגרתי בירושלים 'התחברתי' מאד לעדשים כתומים. מרק עדשים עם תפו"א-גזר-כורכום-פפריקה-כמון היה המזון האולטימטיבי לסטודנטית משקשקת מקור שכמותי, והיה אפשר להכין ממנו סיר גדול לכל השבוע. אבל רק אחר-כך, כשפגשתי את בתיה - חברתי מורתי ורבתי בענייני בישול ובישול הודי בפרט - הבנתי לאילו מחוזות אפשר להגיע עם נזיד עדשים, או דאל כפי שהוא קרוי בהודו.
אמנם אני לא בטוחה שהיו ליעקב את כל הרכיבים האלה, אבל אני גם לא לגמרי בטוחה שלא.
~טוב תשמעו, לא התאפקתי - בדקתי עכשיו בויקיפדיה, ונראה שחלק גדול מהתבלינים שלהלן צמחו או נסחרו בארץ כנען כבר אז! אני רק לא יודעת אם היה לו כסף לקנות את המיובאים, וגם אם כן - אני בספק אם היה עולה על הדעת 'לבזבז' תבלינים יקרים כאלה, ששימשו לקטורות במקדש, על נזיד פשוט. איזה כיף שיש בימנו גלובליזציה וכל אחד יכול לקנות אילו תבלינים שהוא רוצה יחסית בזול...~
טוב, בלוטות הרוק שלי כבר רוקדות סמבה רק מהמחשבות על התבלינים, אז נראה שהגיע הזמן לגשת למתכון.
במקור המתכון הוא עם תבלינים שלמים בלבד, אך בשביל להתאים לחיך הלא-מיומן של רוב האוכלוסיה (ולהמנע מדיג תרמילים ומקלות מסירי ענק מהבילים) "תרגמתי" את חלק מהתבלינים משלם לטחון.
רכיבים:
1.5 כוס עדשים כתומים [גדל בא"י]
כפית קינמון/ 4-5 מקלות קינמון [מיובא]
1 לימון פרסי חצוי [לא יודעת אם היה אז בכלל, ובארץ בפרט. זו התוספת הקטנה שלי.]
כפית מלח
מבשלים את העדשים עם המלח והתבלינים, במים עד פי 2-3 מגובה העדשים (תלוי כמה סמיך אתם רוצים את הדאל) כ-20 דקות עד לריכוך, ובינתיים מכינים את תערובת התיבול.
רכיבי התערובת:
1 בצל גדול חתוך לרצועות דקות [גדל בא"י]
2 כפות זרעי חרדל שחור [גדל בא"י בשפע! הושט היד וגע בם!]
2 כפות זרעי כמון [גדל בא"י]
1 כף זרעי כוסברה מעוכים (או טחונים) [גדל בא"י]
1/2 כפית הל טחון [מיובא]
1/2 כפית ציפורן טחון [מיובא]
1/2 כפית פלפל אנגלי טחון [כנראה שלא היה אז בשימוש אם קוראים לו ככה, תודה לאימפריה הבריטית]
6 שיני שום+חתיכת ג'ינג'ר באורך אצבע או יותר, טחונות או כתושות ביחד [גדלים בא"י]
3 עגבניות בשלות חתוכות לקוביות [אז לא היו כאן, איזה כיף שהיום יש]
1 כף סוכר (במלעיל) או סילאן (במלרע)
הכנה:
במחבת עם 3 כפות שמן (או גי=חמאה מזוקקת) מטגנים את הבצל עד שהוא שחום ורך, מוסיפים את התבלינים היבשים ומערבבים היטב למניעת השרפות, כשגרגרי החרדל מתחילים להתפצפץ כמו פופקורן - מוסיפים את הג'ינג'ר והשום, מטגנים דקה נוספת, מוסיפים את קוביות העגבניות ומטגנים עד שהנוזלים מצטמצמים.
מוסיפים את התערובת ואת כף הסוכר לסיר עם העדשים המבושלים, מבשלים יחד עוד כ-10 דקות תוך ערבוב מדי פעם (עדשים נוטים להדבק לתחתית), מכבים את האש ונותנים לו לעמוד לפחות שעה לפני שאוכלים, כדי לתת לטעמים להספג ולהתערבב.
את הדאל מומלץ להגיש רותח (פשוט מחממים שוב) עם יוגורט קר ונאן/צ'פטי (אם כי באין לחם הודי בנמצא, פיתה לבנונית בהחלט עושה את העבודה).
כמובן שאפשר להשתמש בגרסאות השלמות של התבלינים ולאכול בזהירות.
וריאציה:
את העגבניות, במקום לטגן, אפשר פשוט לרסק במעבד מזון ולהוסיף לעדשים המתבשלות. זה יוצא קצת אחרת, טעים גם כך וגם כך.
*הערה: אני רגילה להכין דאל ל-20 איש מינימום. ניסיתי להקטין את הכמויות למימדים ביתיים - אני מקווה שזה יצא טוב. אם זה יוצא מתובל מדי אפשר לבשל עוד קצת עדשים ולהוסיף (או לאכול עם המוווון יוגורט), אם פחות מדי - פשוט תוסיפו תבלינים. בכל מקרה אשמח לדיווחים ממש כאן בתגובות.
אז זה האדום האדום שלי.
מה שלכם?
